הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)כשלומדים את חכמת המזרח, מבחינים בהבדל מרכזי בולט בין החשיבה המזרחית למערבית (שתיהן בהכללה). האדם המערבי הוא "לחוץ", תרתי משמע, בעוד המזרחי הוא "לפנים".
האדם המערבי ממקד את מחשבתו בעולם החיצוני, בעולם הטבע והתופעות. הדבר מתבטא בתחומים רבים. המדע למשל, שנחשב כיום לשיא הקידמה, עוסק כולו במציאות החיצונית, הניתנת למדידה ולכימות. רק דבר שניתן להוכיח אותו באופן אובייקטיבי נחשב לוודאי, ואילו חוויות נפשיות פנימיות זוכות לייחס מזלזל כ"רגשות" או "דמיונות" סובייקטיביים. גם החשיבה הפילוסופית צריכה להיות כפופה לכללים וסטנדרטים חיצוניים, שכל חריגה מהם נחשבת ל"כשל" או "שטויות". ובתחום המוסרי והנורמטיבי, האדם המערבי תופס את עצמו בדרך כלל כמחויב לכוח חיצוני כלשהו – לחובה המוסרית, הדתית או החוקית. כביכול ישנה מערכת כלשהי של חובות שמוטלות עליו, והוא נדרש לציית להן. אין פלא ששאיפת האדם לחופש מתנגדת לכפייה חיצונית שכזו, ולכן האדם המערבי נוטה פעמים רבות "לחפף" או להתחמק מחובותיו אלה.
לעומת זאת, החשיבה המזרחית שמה את הדגש על עולמו הפנימי של האדם. עולם החומר נתפס במקרים רבים כאשליה, "מאיה", הסחת דעת שמושכת את תשומת לבו של האדם ומפריעה לו להגיע לאמת. לאמיתות הגדולות מגיעים מתוך תובנות והארות פנימיות, שחוסר היכולת "להוכיח" אותן לאחרים אינה פוגמת בכהו זה בוודאות שבהן. וכי מדוע עליי לקבל את אישורם של אחרים לאמת שגיליתי, כדי להיות משוכנע בה? למה קיומם של העולמות הרוחניים שאני מגלה בתוך נפשי, וחווה אותם באופן האינטימי ביותר, הוא רק "סובייקטיבי", ואילו כל מיני חלקיקים תת-אטומיים שנחקרו במעבדות, הם המציאות האמיתית והאובייקטיבית? החכם המזרחי מבין שהעולם נמצא בתוכו, בתוך תודעתו – לא הוא נמצא בתוך העולם; ממילא, התודעה והנפש היא המציאות האמיתית ביותר, ובה צריך להתמקד.
גם בתחומי הפילוסופיה והמוסר, חכמת המזרח לא אוהבת חובות וכללים חיצוניים. הפילוסוף המזרחי, בניגוד לעמיתו המערבי, לא נרתע מתפיסות פרדוקסאליות או מסתירות הגיוניות. עקביות ומחויבות לוגית הם בגדר המלצה בלבד, שאינה מחייבת את החשיבה החופשית. הפילוסוף המזרחי מבין, שכמו המציאות עצמה, גם האמת הפילוסופית היא דבר מורכב ומסתורי מכדי לתפוס אותו באמצעות הגדרות מדויקות. הוא מעדיף לוותר על הדיוק ולהישאר עם הערפול, מאשר לאנוס את כל המציאות להידחק לתבניות שהמציא המוח האנושי. ובכל הקשור למוסר, הדגש הוא על תיקון הנפש והרצון מתוך שאיפה לשלמות, שממילא תוביל לרצון לעשות את הטוב; המחשבה על עשיית הטוב רק בשל איזה חובה חיצונית, נשמעת לאיש המזרח מזעזעת בעליל: וכי אלמלא החובה הזו, היית עכשיו עושה כל מעשה תועבה?! מוטב שתבין למה בעצם זה טוב להיות אדם טוב, ותגלה שזה באמת מה שאתה רוצה, מה שמתאים לנשמה שלך. כך תרכוש משמעת עצמית ומידות טובות, ולא תהיה סתם חייל הממלא פקודות כשבתוכו הוא שואף להשתמט מהן.
אני חושב שיש הרבה אמת בגישה המזרחית הזו. יותר מדי הזניח האדם המערבי את הפנימיות והנפש, במרדף המטורף שלו אחר כיבוש החומר. נכון, המדע הביא לאנושות הרבה ברכה והעלה את רמת החיים, אולם האם הוא הביא אושר, חכמה, סיפוק, שלווה? מי שרודף אחרי החומר, יהפוך בעצמו לחומרי, ויאבד את כל מעלותיו הרוחניות. "וילכו אחרי ההבל ויהבלו". לא לחינם פונים היום אנשים רבים לחכמות המזרח, כדי לנסות למצוא מחדש את עולמם הפנימי, ואת הרוחניות שבהם שנקברה תחת ערימות ג'אנק פוד ופורנוגרפיה.
גם בתחום המחשבה צריך להשתחרר מהתלות בדעת אחרים, בדעת הקהל, באישורה של כנסיית האקדמיה והמדע. את האמיתות הגדולות מוצאים בתוך הנפש והתודעה, לא במעבדות. כן, גם את אלוקים מוצאים שם. הדרך לפגוש אותו היא ע"י עבודה רוחנית והתבוננות, לא ניסויים במאיץ חלקיקים.
(משפטים תשעה)
