הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)יש אנשים שטוענים שהיהדות אינה באמת מונותאיסטית אלא מונולאטריסטית. דהיינו, היא אינה מאמינה שיש רק א-ל אחד, אלא שקיימים אלים רבים שמתוכם יש לסגוד רק לאחד, הוא ה'. כראיה לכך הם מביאים כמה פסוקים בתנ"ך (שבמקרים רבים מוצאים מהקשרם או מעורפלים), אבל בעיקר מקורות רבים בספרות חז"ל, המדרשים והקבלה, שמתארים מערכת שלמה של מלאכים, שרי מעלה, שדים, שטנים ושאר ישויות עליונות. לדבריהם, אין שום הבדל מהותי בין ישויות אלה לבין האלים בתפיסות פוליתאיסטיות. לכן המסקנה היא שרוב הזרמים ביהדות (להוציא אולי רמב"מיזם) מאמינים בפועל בריבוי אלים, אם כי סוגדים רק לה', העליון שבהם.
ובכן, השאלה היא קודם כל איך מגדירים אל. אם כל ישות עליונה נחשבת לאל, אז אין ספק שהיהדות מכירה בקיומן של ישויות כגון אלה שהוזכרו לעיל. אף על פי כן, ברור ההבדל בינן לבין ה': הוא לא רק הבורא שלהם ועליון מעל כולם, אלא אף אחת מהן אינה נמצאת כלל בעמדה שמסוגלת להתחרות בו, אפילו שלא בהצלחה. זאת בניגוד לפנתיאונים האלים למיניהם, שמלאים מלחמות בין האלים, תככים, רציחות, בגידות וכדומה. עליונותו המהותית של ה', שהוא א-לוהי האלוהים ואדוני האדונים, אינה מוטלת בספק.
שנית, ההכרה בקיומן של ישויות אלה לא אמורה להפריע ליהודי הדתי. לדעתי, ההפך הוא הנכון. הרי אתאיסטים אוהבים לשלוף את הטיעון מהמחלוקת, ולטעון שמכיוון שיש הרבה דתות שונות שכל אחת מאמינה במשהו אחר לגמרי – הרי שכולן טועות. זה טיעון מופרך ברמה הלוגית, אבל אם נכיר בריבוי כוחות שמימיים גם ביהדות, נמצא שרוב הדתות דווקא מסכימות ביניהן על רוב האמונות, כשההבדלים הם בעיקר ברמה המעשית. כולם מסכימים שיש ריבוי פנים אלוהיים, ושיש גם אלוקות עליונה שמעל כולם, והשאלה היא רק למי לסגוד – שאלה רבת חשיבות, אבל מחלוקות דומות קיימות גם בנושאים אחרים, שיש לגביהם הסכמה נרחבת. זה לא אומר שאין אמת.
במקום להיתפס לסמנטיקה של מהן ההגדרות המדויקות של מונותאיזם ושל אלים, אפשר פשוט להכיר בכך שהיהדות ושאר הדתות אכן קרובות זו לזו במידה רבה, וכולן מנסות לבטא בצורות שונות את האמת האלוהית האחת.
(אחרי מות תשפ)
