הרב חגי לונדיןהרב חגי לונדין
ר"מ בישיבה ההסדר חיפה
בניגוד לקו החשיבה המקובל בעולם החילוני – תורת ישראל איננה שוללת באופן מוחלט את מדע האסטרולוגיה. אדרבה, האסטרולוגיה הינה תפיסה המעידה על הבנה רוחנית מעמיקה: זוהי אבחנה כי המציאות איננה פועל יוצא של פעולות מטריאליסטיות ותו לא אלא קיימות תזוזות קוסמולוגיות המשפיעות בסופו של דבר על המארגים הפסיכולוגיים של נפש האדם. נקודת המחלוקת בין חכמי ישראל ל'חוזים בכוכבים' אם כן, היא בשאלה מהי מקומה של הבחירה האנושית בתוך מערכת זו. התפיסה האסטרולוגית יוצאת מתוך הנחה כי העולם הוא 'קדמון', קרי, המציאות היא מעגל טבעי-דטרמיניסטי 'סגור', ללא אפשרות שינוי. ממילא, ניתן לצפות מראש את 'גורלו' של האדם על ידי ההבטה במערכת גרמי-השמים. קביעת היסוד של תורת ישראל לעומת זאת היא: "בראשית ברא אלוהים" – הראשית, תמצית המציאות כולה, הינה פועל יוצא של מגמה אלוהית-אינסופית. ממילא, ככל שיתאים האדם את מהלך חייו לסדר ההרמוני של המגמה האלוהית, העל-גבולית והעל-חוקית – כך גם המציאות הטבעית תענה לו ו'תשנה' את חוקיה: "בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" (אבות ב, ד). העולם איננו מלא בכוחות שטניים החורצים את גורלנו לשבט או לחסד אלא לאדם נתונה הבחירה האם "להרים את ערכו המוסרי או להשפילו" (עין איה שבת ב, עמ' 128): האדם מסוגל לשנות את מעמדו המוסרי על ידי בחירתו הטובה – ומתוך כך ישתנה אף 'גורלו'.
הגמרא במסכת שבת (קנו, א) לדוגמא, מלמדת אותנו כי מי שנולד ב'מזל מאדים' יהיה 'שופך דמים'. כלומר, אין כאן התכחשות להשפעות קוסמיות אלה ואחרות המעצבות את נפש האדם. קיימת אכן מציאות בה נולד אדם עם פוטנציאל נפשי של אלימות. אולם, הבחירה נתונה בידו להיות "טבחא או מוהלא" (שוחט או מוהל) – ביכולתו לתעל את אותה נטייה נפשית לכיוון קונסטרוקטיבי הבונה את המציאות. דוגמא נוספת הינה הדיאלוג בין ד' לאברהם (נדרים לב, ב): "'ויוצא אותו החוצה' – אמר לפניו ריבונו של עולם הסתכלתי במזל שלי ואיני ראוי להוליד בן, אמר לו צא מאיצטגנינות שלך, אין מזל לישראל. אמר רבי יצחק כל המתמים עצמו הקדוש ברוך הוא מתמים עמו". דהיינו, בחירתו המוסרית של אברהם מוצאה אותו החוצה מעבר לחוקי המציאות הנתונה.
מה אם כן נדרש מן האדם? מחד גיסא – לא להתכחש לקיומם של כוחות מעין אלו במציאות, כי "על ידי ההתאמצות לעקור את האמתיות של העולם המיסטי מעקם הוא את הגיונו ועוקרו מהיסוד הכללי של הקפת המציאות" (אורות הקודש ג, פסקה צ). מאידך גיסא – להפנים כי הדרך לשלוט על ההשפעות הללו היא דווקא על ידי אי-העיסוק בהם. במילים אחרות: בעת בה משקיע האדם עצמו בעולם מיסטי ומעורפל גורם הדבר להחלשת הרצון והבחירה האנושית. האדם מתרגל לחיות בעולם דמיוני, מצייר לעצמו כי הוא מוקף בכוחות אשר אין לו שליטה עליהם וכך מסיר מעצמו אט-אט את האחריות לחייו ולמעשיו – דבר הסותר לחלוטין את כל מגמתה של התורה. מצב זה אכן גורם בסופו של דבר ל'הפקרת' האדם לידי 'גורלו', קרי, לשליטת היסודות החומרניים והדטרמינסטיים על נפשו. האדם הישראלי אמור לפעול מתוך עולם בהיר, מואר באורה של תורה בעזרת הכלים אשר נטע ד' בעולמו, תוך חירות הרצון ובחירה מושכלת – ואז, באופן טבעי, יינצל הוא מן ההשפעות השליליות הקיימות במציאות, "ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה" (ירמיהו י, ב). כדברי הרב קוק (אורות הקודש ג, פסקה צ): "הנפלאות המסתוריות, כשהן נקלטות בציור הנפשי, הן שוללות את הבינה הטבעית מהתפתחותה, מפני שהעולם המוחשי וחוקיו נעשים בלתי בטוחים אצלו, ואין לשכלו בסיס ממשי לסמוך עליו… על כן נח לו לאדם שלא ישקיע את ציוריו בקישור התוכן המיסתי הממשי, כי אם במידה כזאת שיבורר לו שאיננו פועל עליו להרחיק מציוריו את הקישור הישר עם העולם הממשי, שהוא חי בו, וכל טבעיותיו וחוקיו. שכן ארץ ורעה אמונה".
(בא תשסח)
