הרב בנימין מונק, מנהל ביה"ס לחזנות ירושליםבנימין מונק
בדבר מהות ה"שמחה" שמרבין בה בחודש אדר, אין צורה מפורשת לגדר השמחה האמורה. אם למשל במועדים יש הלכות ברורות: "חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל. שנאמר 'ושמחת בחגך'. במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן" – או בפורים עצמו, הלכה ברורה: "חייב אדם לבסומי בפוריא" – הרי ששתיית יין היא ה"שמחה" – וכהמשך לדברי גמרא שהבאנו קודם: "אין שמחה אלא ביין, שנאמר: ויין ישמח לבב אנוש" (פסחים, קט.). כמו כן מאידך, לגבי מיעוט שמחה, בחודש אב למשל, הגדירו חז"ל הגדרות הלכתיות ברורות ומפורשות: איסור תספורת, כיבוס, אכילת בשר, חתונות וכד'. מהי אם כן השמחה המיוחדת לחודש אדר?
כאמור, אין על כך תשובה ברורה. יש הרואים באי הבהירות שבדבר, רמז לכך שה"שמחה" בחודש אדר נתונה לשיקול דעתו של כל אדם לפי טבעו ורצונו.
במהות "שמחה" באופן כללי מצינו הרבה מאמרי חז"ל על "שמחה" הבאה על ידי שירה ונגינה. ברור שהכוונה לשירה רוחנית המביאה את האדם לדרגה גבוהה ולא לשמיעת מוסיקה שטחית וריקה, נביא מספר מאמרים כאלו:
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב", איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר זה שירה" (מסכת ערכין דף יא.). ומבאר שם רש"י את הכלל הידוע: "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב שנא' 'הנה עבדי ירונו מטוב לב' (ישעיהו ס"ה)".
גם ללימוד התורה עוזרת השירה והנגינה!. "ושבחתי אני את השמחה (קהלת ח') – זו שמחה של מצוה… ללמדך שאין שכינה שורה… אלא מתוך שמחה של מצוה, שנאמר 'ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה" (מלכים ב ג'). אמר רב יהודה: וכן לדבר הלכה" (שבת ל"א א). הרי לנו שאף ללימוד תורה ולפסיקת ההלכה, משפיעה הנגינה והמוסיקה השפעה רוחנית גבוהה. וכן מצינו "כל הקורא בלא נעימה והשונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר כי להם נתתי חוקים לא טובים" וכו' (מגילה לב.).
דברים מופלאים מצאנו בספר "מעבר יבוק" מאת רבי אהרון ברכיה הלוי: "הטעם שמנגנים הרבה בשבת ויו"ט בעת התפילה, כי הניגון מעורר בלב האדם שמחה וחדווה, ועובד על ידי זה את השי"ת בשמחה. וביו"ט צריכים עוד יותר לנגן, כדי שהאדם יהיה יותר בשמחה, כי צריך האדם לשמח את עצמו ביו"ט יותר מבשבת". ועוד: "כמו שהאדם מנגן לפני הקב"ה בכמה ניגונים משירות ותשבחות והודאות, כמו כן כשעולה למעלה כל פמליא של מעלה וכל החיות וכל המרכבות ומחנות מלאכים קדושים חיות ואופנים שרפים פורשים כנפיהם בשמחה ובניגון לקבלו".
(תצווה תשסח)
