אלו שאלוקים איתם

מה אפשר לקחת אתנו מסיפור המגילה? מתוך שלל הבשורות, טוב לעמוד על נקודת המפנה. אחד הרעיונות הבסיסיים במגילה מופיע בפיוטו של רבי יהודה הלוי לפורים "טֶרֶם מַכָּה – צִיץ רְפוּאָה פָרָח", לאמור: הקב"ה הכין את הרפואה לצרה עוד קודם שהיא הופיעה: גירוש ושתי, בחירת אסתר, שליחת האגרות הראשונות שגרמה לא לפעול לאור האגרות הקוראות להשמדת היהודים עד שיגיע המועד, בגתן ותרש ועוד. הגאולה מתגלגלת עוד לפני שיש בה צורך.

ואף על פי כן, בנקודה מסוימת היא 'נתקעת'. כשמצווה מרדכי על אסתר לבוא בפני אחשוורוש היא מתארת מעצור נורא: "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום". כל ההכנות הא-לוהיות להופעת הגאולה נעצרות, ולפני אסתר ניצבת חומה שהיא לכאורה בלתי עבירה. מה שפורץ את המחסום הוא נכונותה הפנימית של אסתר לומר "…ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, וכאשר אבדתי אבדתי". מסירות נפש על עם ישראל, ביודעה את הסיכון הגדול, היא זו שנדרשה כדי להביא להמשך התגלות הישועה. ההסכמה הפנימית לעשות את הפעולה הגדולה – לא רק דיבורים על, לא רק לשלוח מישהו אחר, לא רק לצום ולהתפלל, אלא לצעוד את פסיעות הנדרשות כי להיכנס לחדר הפנימי בארמונו של אחשוורוש.

צמתים היסטוריים רבים הוכרעו על ידי מי שהסכים ליטול את המשימה על כתפו, לקרוא "מי לה' אלי", בלי שהוא יודע שהדבר יצליח, ולפני שתג המחיר של פעולתו מתברר. בחלק מהמקרים – אנשים גם נכשלו, ולא כל פעם שאדם פועל הוא מצליח. ברם, "לא יגעת ומצאת – אל תאמן", והמגילה מלמדת אותנו את אחת הדרכים שבהן הקב"ה פועל בעולמו: פותח את האפשרויות הרבות, ומכין את ההתגלגלות כולה מלכתחילה. אולם שאלת הופעתה תלויה בסופו של דבר במעשי בני אדם. במקום אחר, קובע רבי יהודה הלוי זצ"ל את ההנהגה הזו ככלל: "…כי הענין הא-לוהי אינו חל על אדם כי אם לפי הכנת האדם – אם מעט מעט ואם הרבה הרבה…" (כוזרי ב, כד). השפע המוכן לנו מותנה בנכונות שלנו לעשות.

דמותה המופלאה של אסתר היא אפוא מקור השראה לדורות, לכל אלה שמכריעים שאין הם רק יושבים ומדברים, אלא יורדים לשדה הפעילות, גם כשהאופק כלל אינו ברור, ומוכנים למסור הרבה מעצמם לטובת האומה, התורה והארץ. הם אלה שמחוללים את המהפכים ואת השינויים הגדולים, והם אלה שזוכים לכך שה"עניין הא-לוהי" יחול עליהם. אמונתנו העמוקה בריבונו של עולם המחולל את המציאות אינה מצמצמת את האחריות המוטלת על האדם, ואת ההשפעה הגדולה שיש למי שנכון לפתוח את השערים כדי שההנהגה הא-לוהית תוכל להופיע במציאות.

(תצווה-פורים תשפ"א)