הרב בנימין מונק, מנהל ביה"ס לחזנות ירושליםבנימין מונק – מנהל מכון ירושלים לחזנות
במאמר הקודם – הבאנו שאלות הנוגעות לשנה מעוברת בה נוהגים שני חודשי אדר. עיקרן האם יש לנהוג את דיני אדר באדר הראשון, השני, או שמא בשניהן גם יחד? התשובות לרוב השאלות הללו תלויות בשאלה המרכזית – מהו אכן "אדר" האמיתי? לכאורה, ברור כי אדר השני הוא ה"אדר" האמיתי, שהרי בו אנו חוגגים את הפורים, אך למעשה חלוקים הפוסקים בשלל שאלות הנוגעות בעניינים אלו. הנה למשל, לגבי קטן הנעשה גדול בשנה מעוברת, יש הסבורים כי נעשה גדול כבר באדר הראשון (מהר"ש הלוי, ושו"ת "שבות יעקב"), אולם בהלכה נפסק כדעת הסוברים שקטן נעשה גדול רק באדר השני (שו"ע נ"ה). כמו כן לגבי יום זיכרון פסק הרמ"א שיש להתענות בחודש אדר הראשון ולא בשני. כאן הסיבה איננה משום חשיבות ה"אדר" הראשון – אלא מטעמים אחרים: ראשית, משום ש"אין מעבירים על המצוות", כלומר מצווה יש לקיימה תמיד בהזדמנות הראשונה ואין לדחותה. (מן הסיבה הזאת גם נפסק שהנודר לתת צדקה בחודש אדר – יתן באדר הראשון בשל אותו עיקרון ש"אין מעבירין על המצוות"), הסיבה השנייה: תענית ולימוד משניות לעילוי הנפטר הוא עניין של כפרה וזהו דווקא לאחר י"ב חודש, לכן אין לאחר את התענית והלימוד ולקבוע אותם בחודש השלשה עשר.
בשאלות מסוימות יש פוסקים שפסקו להחמיר ולנהוג בשני חודשי אדר את אותו הדין. כדוגמה, מי שקיבל על עצמו להתענות "ביום שמת בו רבו" והמדובר בחודש אדר – יתענה בשניהם (מג"א תקס"ח), כמו כן בכל דבר שאין בו טורח פסק החת"ס שיש לנהוג בשני האדרים. אך כל זה הוא לגבי קבלת תענית או כאמור בדבר שאין בו טורח – אך ככלל לגבי נדרים שאדם מקבל על עצמו בלשון "עד חודש אדר" – הדבר ברור שאדר הראשון הוא בכלל אדר, וזה משום הכלל הידוע ש"בנדרים הלך אחר לשון בני אדם" – ובלשון בני אדם אדר ראשון הרי אדר הוא.
שאלה מעניינת נוספת היא לגבי "ז' אדר" יום פטירת משה רבינו שעל פי המסורת נפטר באדר ראשון. ההלכה היא שמי שנפטר בשנה מעוברת באדר ראשון, או אז בודאי שגם בשנה מעוברת יום הזיכרון שלו יחול באדר ראשון, ולפי הגיון זה יום "ז' אדר" בשנה זו היה ראוי לציון באדר ראשון! בכל אופן המנהג הוא כדעת היעב"ץ בסידורו וכן בספרו "מור וקציעה" שכתב שיש לנהוג את "ז' אדר" באדר השני, וכן נהגו בארץ ישראל.
(תרומה תשסח)
