מערכת שבתוןחכמה ניתנת לחכמים
ד"ר יחיאל שרמן
התורה בחומש שמות מפרטת מאד את בניין המשכן וכליו. למרות הפירוט המדהים, התורה מדגישה במספר מקומות חשיבות החכמה לעושים במלאכה.
בפרק כח' פסוק ב' כתוב:" ואתה תדבר את כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרון לקדשו לכהנו לי".
בהמשך מפורטים הבגדים חושן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט ועל אף שנתקבלו הוראות ברורות אלו בגדים ייעשו, מודגש בהתחלה "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה".
בפרק לא' ג',ד' כתוב:" ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת" ובהמשך בפסוק ו' "… ובלב כל חכם לב נתתי חכמה".
האומנים נתבקשו לבצע את מלאכת המשכן, להשקיע כל מרצם יכולתם ובעיקר כשרונם וסגולתם בעמלם במלאכה חשובה וקדושה זו. עשית המשכן לא הייתה רק עשייה חיצונית של מעשה אומן רגיל, אלא לבניין המשכן הייתה משמעות סימבולית; לכל חלק היו רעיונות מרתקים משלו. הבונה המעצב האומן צריך היה להשקיע מרעיונותיו ומיצירותיו ומתוך כוונה ואמונה.
כל אומן בימינו יודע את אשר נלמד מפרשת "מקצועית" זו, כאשר עליו להשקיע משלו, מרוחו, מפנימיותו בכל מעשה אומנות. יצירה אומנותית אינה העתק של משהו אחר. היצירה האומנותית אינה משתמשת בנייר ההעתקה. למרות שהתוכנית קיימת ושרירא, הרי יש לאומן שפע של עבודה התלויה בפנימיותו, ברוחו ובעצמו האומנותית.
מכאן אנו למדים כלל חינוכי ערכי ומעשי הצריך להנחות אותנו גם היום. "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה "… אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, כפי שכתוב בספר דניאל (ב',כא,) "יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה". מבהיר לנו הרש"ר הירש – אין הקב"ה משרה חכמתו אלא למי שיש בו חכמה, היינו למי שיש בו כשרון של חכמה טבעית אנושית, וכבר פיתח בעצמו את הכשרון הטבעי הזה. שהרי מה הטעם להעניק חכמה לפתי, הוא לא ידע מה לעשות עם חכמה זו שתהא לא יצירתיות וללא התלהבות.
רעיון חינוכי מאתגר זה של בהענקת חכמה דווקא ובעיקר לחכמים, יש בה הגיון רב, אתגר, יושר והגינות מבחינה אנושית וסוציאלית. בודאי שעלינו, הורים ומורים, לסייע לעזור ולטפח את הבינוניים והחלשים. יש לטעת בהם אמונה בעצמם ועלינו להקנות להם את המירב שאפשר, ביידע ובעוצמה אישית. אך באותה עוצמה, וביתר שאת, עלינו למלא את המצבר האנושי המצוין. אנו יודעים שילדים נולדים עם כישורים פנימיים משלהם במגוון תחומים כגון: האומנות, המוזיקה, הספורט, הדרמה, נגינה ושירה. בוודאי שיש לחנך בתחומים אלה את כל ילדי ישראל אך חובה עלינו להשקיע עוד ועוד באלה שהכישורים טמונים בתוכם והמה מסוגלים לטפס עימם מעלה מעלה. כלומר, החכמה צריכה להינתן ביתר עצמה ואינטנסיביות לחכמים, כדי שהם יפתחו כישוריהם יותר ויותר ולהפכם למצוינים.
ודאי שאפשר מותר ואף נכון מצידינו הורים ומורים "להטיל מס" על המצוינים – שיעזרו לפחות טובים להתקדם ברמתם. כך יוצרים צדק אנושי, מטפחים את המצוינים והמה מתחייבים לעזור לקידומם של החלשים והבינוניים, בניית חיי חברה מתוך אחריות קולקטיבית, יוצרת ובונה עם מאוחד, יישום "ואהבת לרעך כמוך" הלכה למעשה.
בעולמנו שלנו כיום, בחברה בה ההצטיינות היא המודל הקיומי בכל תחום, עלינו לפתח דור מצוינים שיוכל להתמודד עם תחרות עולמית זו, ולנצח. במהלך עבודתי החינוכית כאשר היו באמתחתי שעות, או ימי הדרכה או כספים המיועדים למוסדות חינוך, הזוכים בקבלתם היו תמיד המוסדות הטובים, היינו אלה שניצלו היטב את הפוטנציאל שהיה להם, שהרי האחרים אף שהיו זקוקים לתוספת לא היה טעם לספק, לתת, להוסיף- שהרי לא ידעו לנצל כדבעי את שהיה להם. כשהיינו צריכים להתייעץ עם מנהלים, עשינו זאת עם המצוינים.
טיפוח המצוינות – הוספת חכמה לחכמים – אינה אפליה. הוא כלי חיוני בעולמנו. ההשקעה היעילה ביותר והצודקת היא במקום בו מצויים נתונים בסיסים המבטיחים ניצול ראוי ונכון של כל שנשקיע, בדרך זו נקבל תמורה נאותה להשקעה. חובה עלינו לעודד החלשים והבינוניים, אך להשקיע באותה מידה בעידוד הטובים ביותר שיגיעו למצוינות.
הרב קוק (עין אי"ה ברכות ב' 256) מבהיר שיש צורך בשקידה, למידה וכשרון טבעי להשגת חכמה. הכשרון הטבעי, הפוטנציאל הנטוע בחכם הוא הגורם הדומיננטי בהצלחה. השקידה והלמידה מאד חשובים- אך הם אינם מחליפים את הכשרון הטבעי. הדבר ברור באומנות, במוסיקה וכדומה, וצריך להיות מעוגן בשאר החוכמות הפנימיות והעמוקות.
חובה עלינו לשלב חינוך לענווה למצוינים, שהרי הכישרון הטמון בהם הוא מתת אל. יש לבנות תשתית שתעניק להם מיצוי היכולת וההוצאה מהכח אל הפועל את אשר חנן אותם בורא העולם.
(ויקהל תשסח)
