ממה עשויה השראת שכינה?

מדרש נפלא בשמות-רבה מט, מדבר על המשכן לא רק כעל מקום השראת השכינה, אלא גם על מקום שבו שוררת האהבה בין עם-ישראל לקב"ה:

"… אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ, אֲבָל בָּנַי עָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ שֶׁל יְרִיעוֹת וְיָרַדְתִּי וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות מ, לה): 'וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן'".

המשכן הוא 'מקדש של יריעות'. אין הוא מבנה מפואר כמקדשים של עמים אחרים. הוא פשוט אוהל – גם אם מקושט ובנוי בקפידה. אלא, כשם שאי אפשר לקנות אהבה בכסף, כך, אומר המדרש, אי אפשר גם לקנות השראת שכינה. הקב"ה שוכן במשכן לא משום פארו, אלא משום אהבתו.

מדוע בכל זאת פירוט הכסף, הזהב והנחושת?

כל אחד מחומרי הגלם המרכיבים את המשכן, אינו רק ביטוי להשקעה ולאהבה שהשקיעו ישראל שאספו את התרומה הזו עבור המשכן, אלא ביטוי גם לאופן המיוחד שבו רואה הקב"ה את עמו, סמל לקשר המיוחד ביניהם:

"[…] מַה מְּלָאכָה הָיוּ עוֹשִׂין? אֶלָּא רְאֵה מַה כְּתִיב (שמות כה, ג): 'וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם', זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ג): 'קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה'. זָהָב וָכֶסֶף, זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יד): 'כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף'. וּנְחשֶׁת, זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, ט): 'וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת'. תְּכֵלֶת, זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, יד): 'וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת'. וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, יד): 'אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב'. וְכֵן (שיר השירים ד, ג): 'כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ', וְאוֹמֵר (תהלים סח, כח): 'שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם'".

ישראל עצמם הם תרומה – ממש כמו התרומה המוקדשת לה' מתוך שאר הרכוש, הוקדשו ישראל לקב"ה. חומרים אחרים הם משל לכנסת ישראל – זהב וכסף שכנפי היונה (ישראל) נחפו בה, התכלת – על שום פתיל התכלת שנצטוו בו, הארגמן ותולעת השני הרומזים לתולעת יעקב ולחוט השני, והנחושת – הרומזת לארץ-ישראל שמהרריה תחצוב נחושת.

וייתכן שהמתכות היקרות, מרמזות גם לאבות האומה:

"דָּבָר אַחֵר, זָהָב, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנִּבְחַן בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ כְּזָהָב. וָכֶסֶף, זֶה יִצְחָק, שֶׁנִּצְרַף כַּכֶּסֶף עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וּנְחשֶׁת, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, כז): 'נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ'".

כמו טבעת נישואים, שערכה אינו במשקל הזהב שבה, כי אם במה שהיא מייצגת ומסמלת עבור בני הזוג, כך גם המשכן וכליו – היופי, הפאר והחומרים המיוחדים מסמלים משהו. הם מבטאים את החיבור שבין כנסת ישראל לבין הקב"ה, וממילא –הופכים להיות חומרי היסוד של השראת השכינה בישראל.

(ויקהל פקודי תשפ"א)