מה אתה מתערב?

שלשה מבחני קבלה עובר משה רבנו בטרם יהא ראוי לשליחות האלוקית.
א. "וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו"… "וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל"
ב. "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?"
ג. "וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם"
התורה אינה מתארת ג' תכונות נפשיות ומעשיות של משה רבנו אלא ג' אספקטים של אותה התכונה עצמה. משה עובר שלשה מבחנים של התערבות להצלת הזולת המדורגים במעגלי רגישות שונים. בהיחשפותו הראשונה נראה כי מקור רגישותו הוא עקב היות אחד מן הצדדים- אחיו. הנסיך מבית פרעה, מגלה רגישות עצומה לאחיו עוד בטרם נהיה מנהיג ועוד בטרם זכה להתגלות. מיד ובסמיכות ("ויהי ביום השני"), אנו מגלים רגישות מסוג חדש. לא רק בשל אחווה הנוצרת מקשרי דם, אלא רגישות למעשה רשעות בתוך אחיו. הוא מזהה זאת ומגיב מיידית ללא חשש מן הצפוי לו. עתה, כסבורים היינו, כי בבורחו מפני המלכות ובהיותו בארץ זרה יפיק לקחים מאירועי העבר. אי התערבות והישרדות, היו צריכות להנחותו במציאות העגומה הנוכחת בחייו. ברם, לא האיש משה יעמוד מנגד בעתות כאל. הוא מגרש, מושיע ומשקה את הצאן לאנשים שטרם הכיר את שמם.
האם משה רבנו לא הכיר את התובנה הבסיסית שבבסיס הפסוק של החכם מכל אדם: "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא – לוֹ" (משלי, כ"ו י"ז)? האם אינו רגיש לשאלה 'הלגיטימית' ביותר בימינו- "מה אתה מתערב, אדוני"? נראה כי המנהיג האולטימטיבי לא סבר כך.
תכונה זו אינה זרה לו. המציאות המכוערת אליה נחשף אינה מעוררת אצלו 'רגשי שיפוט נעלים ונאורים'. אדרבא, אישיותו, מבנהו הנפשי, סיפור לידתו והצלתו הפלאיים חרוטים במהותו ובשם שבחרה עבורו בתיה בת פרעה: "ותקרא שמו משה – ממלט ומושה את אחרים מצרה".
מן הראוי היה לקרא לו 'משוי' או 'נמשה' בלשון סבילה המתארת את העבר. ברם, בתיה יוצקת לתוך שמו-מהותו, את תוכן חייו בהווה ובעתיד. משה, השומע את שמו מאחרים, שומע את תפקידו ומהותו. 'כשם שנמשית וניצלת כך אתה צריך למשות אחרים ממצבם'. סיפור ימיו הראשונים של מנהיג ישראל מחוץ לארמון פרעה נועד למטרה אחת: העמדת שמו- מהותו אל מול מציאות העוולה והרשעה בעולם. זהו מבחן הקבלה הראשון וההכרחי של מנהיג עם ישראל. מבחן הרגישות לזולת.
(שמות תשעט)