מערכת שבתוןד"ר אמנון אלדר
מנכ"ל רשת אמי"ת
פרשת תרומה מתחילה סדרה של פרשות העוסקות במשכן ובהקמתו.
המצווה ניתנת בתחילת הפרשה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" ומסיימת בסוף ספר שמות "ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד…וכבוד ה' מלא את המשכן".
נשאלת השאלה, מדוע מתחיל הכתוב בצו לעשות מקדש וממשיך "ושכנתי" ולא והתקדשתי בתוכם? ומדוע בהמשך מדבר על תבנית המשכן ולא על תבנית המקדש?
ההבדל בין מקדש למשכן הוא שהמקדש הוא מקום הקדושה, ואילו משכן הוא מקום קרבת ה'. משכן מקום ששוכנים בו, שהוא ארעי, ואילו בית מקדש הוא בית, מקום קבע.
על כן מסביר אור החיים שיש כאן שני צווים: הצו האחד הוא מצווה כללית שבכל מקום שישראל מצויים הם מצווים לעשות מקדש. ומוסיף שכך גם בכל הגלויות. הצו השני הוא צו חד-פעמי לעשות את המשכן במדבר, שהוא לא בית קבע אלא בית נודד. משמעות הדבר שהמקדש, המבטא את הקשר בין ישראל לקב"ה, צריך להיות עִם עַם ישראל בכל מקום ובכל זמן.
למעשה, המקדש-מעט שאנו מקימים בכל מקום מבטא צו זה. המקדש אינו רק במקום הפיזי שאנו בונים לשם ה', אלא המקדש קיים בכל אורחות חיינו, ביחסנו לזולת ואחריותנו לעמנו וארצנו.
הרב שמשון רפאל הירש, מפריד בין הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" להמשך והוא רואה בפסוק הראשון משמעות אידאית ולא צו הקמת המשכן. כלומר, כאשר עם ישראל יעשה מקדש לה', ויקדש את עצמו וינהג בקדושה, אז ה' ישכון בתוכו. לפי פירוש זה ברור מדוע נאמר "ושכנתי בתוכם" ולא בתוכו. כלומר, "ועשו לי מקדש" מבטא את מכלול התפקידים שאנו צריכים לעשות כלפי ה' ואילו "ושכנתי בתוכם" מבטא את כלל היעודים המובטחים לנו על ידי ה'.
אם כך, המשכן הוא תוצאה של הקשר ההדדי בין ישראל לה' , ואי קיום קשר זה גורם שהמשכן או המקדש אינו אלא בית חסר משמעות. וכידוע, הנביאים חזרו והדגישו זאת בנבואותיהם.
לכן פרשת המשכן מופיעה לאחר פרשות יתרו ומשפטים, כי למקדש משמעות רק כאשר עם ישראל מקיים את פרשת יתרו ומשפטים על צוויהם החברתיים הערכיים והפולחניים. ללא זה המקדש אינו ממלא את ייעודו והופך למשהו חומרי.
הרב אמנון בזק מציין הבדל מהותי נוסף בין המשכן למקדש.
המשכן שימש לשני תפקידים: כאהל מועד, מקום בו ה' דיבר עם משה והעם, וכמשכן מקום השכינה המלווה את ישראל במסעם.
לעומת זאת המקדש נועד מלכתחילה להיות בית ה' בלבד, דהיינו מקום עבודת ישראל את ה' ואינו משמש כמקום של הידברות ה' עם ישראל.
שלמה המלך, בתפילתו לאחר הקמת המקדש, מבקש שהבית ימשיך להיות גם מקום הקשר בין ישראל לה', לא רק בעבודת הפולחן, אלא הוא מבקש שהתפילות תהיינה מבית המקדש והאל יקבל את התפילה מן השמים. כלומר, ימשיך הקשר באמצעות המקדש בין ה' לעם, אבל בכיוון ההפוך, לא מקום הדיבור של ה' אל העם, אלא מקום דיבור העם אל ה'.
לסיכום : המקדש הוא הקשר של היחיד ושל עם ישראל אל הקב"ה, ואנו יכולים להקים מקדש זה בכל מקום, גם כאשר אינו קיים פיזית, וזאת על ידי קיום חיים
של קדושה בכל רובדי ותחומי החיים .
(תרומה תשעו)
