'וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים' (שמות י ,כב)
ומביא רש"י את דברי חז"ל:
ולמה הביא עליהם חשך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הן לוקין כמונו.
אפילו שהעבודה מפרכת, והגוף כולו כואב, אומר לעצמו אותו יהודי 'טוב לי כאן'. אמנם ההווה קצת קשה אולי בלתי נסבל, אבל מהי האלטרנטיבה, לאן אלך? למדבר, לארץ לא זרועה? למקום נחש שרף ועקרב?! לעשות שינויים זה קשה, זה יכול להיות כואב. לפעמים אדם מעדיף להיות עבד. ודוגמא לכך מופיעה כבר בתורה ביחס לעבד עברי, המבקש להאריך את תקופת עבדותו. התורה דורשת מהעבד לקיים תנאים מסוימים, כדי לאפשר לו את הארכת עבדותו אצל אדונו: 'וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי: וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם'.העבד עיוור, הוא אינו מסוגל לראות את מה שמתרחש מסביבו, הוא אינו יכול לפרוץ את הדלת ולגלות את החרות. לכן אומרת התורה אם העבד אינו יכול לעבור את מפתן הדלת, הרי שזיקתו לאדון תהיה מותנית ברציעה אל הדלת והמזוזה.
כך גם בחר הקב"ה במכת החשך להכות את אלו שאינם מסוגלים לראות רחוק. הוא מכה אותם במכת חושך, באותה מכה שהם עצמם נמצאים מבחינה רוחנית חושך ועבדות.
עקרון זה מודגש אף באכילת המצה בפסח. דוקא המצה שהיא 'לחם עוני', היא זו שמסמלת את החרות. כיצד אותו 'לחם עבדים' יכול לבטא יותר מכל את החופש והעצמאות? יתירה על כך, השאור החמץ הם היעד והתכלית הסופית שאליהם שואף החקלאי המגדל מראשית עבודתו. הלחם האפוי הוא ביטוי מוצלח לסוף התהליך. לעומתו, המצה מבטאת את עצירת התהליך באמצעו טרם הגיעו לתכליתו. המצה היא לחמו של העני, זה שאין בידו כוח ויכולת להביא את התהליך החומרי לתכלית השלמה של העוגה היפה. החמץ הוא סמלו של בעל הכוח העשיר, המדושן ובעל היכולת. ולכן לכאורה היינו מצפים שבחג הפסח נאכל חמץ שהוא סמל החרות והעושר?
אולם למעשה יש צד שני למטבע. לעתים זקוק בן החורין לפרוש מהחמץ ולאחוז ב'מצה' . ייחודה של המצה בכך, שאין לה טעם ייחודי. היא פשוטה והיא יכולה לקבל כל דבר שיוסיף לה טעם. חירותו של האדם באה לידי ביטוי ביכולתו לשאוף ולקבל. לפעמים יש להיזהר מהחמץ שהוא מוצר מוגמר, המייצג את הדמות האנושית שכבר יודעת הכל, ואינה מוכנה לשמוע קולות חדשים ומרעננים אלא טוב לה השקיעה בשגרה. גם ששואפים אנו להתפיח את העיסה יש צורך לזכור את המצה הפשוטה, שמוכנה לקלוט טעמים אחרים.
במכת החושך מתו רשעים שהיו שקועים בחושך של עצמם. הם אכלו 'לחם עוני' – לחם עבדים ולא היה ביכולתם לאחוז במצה ולהיפתח לשינויים. הם מתו בחושך של עצמם. רוב העם הפגין פתיחות לשינוי ויצאו ממצרים עם בצק שלא תפח שנהפך למצה.
לא רק בימים ההם אף בזמן הזה החמץ עלול להביא לשביעה יתירה ולהביא את האדם לשקוע 'במכת חושך' פרטית שלו. יש המתעלם מילדיו, יש שאינו מכבד את אשתו כראוי, יש אדם ששקוע עד בלי די בעבודתו, ויש הרודף כל חייו אחר הכסף. המסר של מכת החושך היא להסתלק מאותו חושך גם אם מדובר במאמצים כבירים הדורשים שינויים גדולים. לא לפחד לשנות הרגלי חיים ולשאוף לחיים תקינים יותר ומוסריים יותר. כל ההתחלות קשות!
(בשלח תשסט)
על הזהירות ממכת החושך שבדורנו
השארת תגובה