כיצד משה מגלה את יהדותו?

משה נאלץ לעזוב את ביתו ואת משפחתו ולגדול בבית פרעה, בית עבודה זרה. התורה אינה מספרת לנו אודות אותה תקופה בארמון פרעה. התורה מסתפקת בתיאור קצר: 'ַויְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו'. משה יוצא אל אחיו לאחר שנים רבות בבית פרעה . חז"ל מתלבטים האם משה היה באותה תקופה בן עשרים או בן ארבעים. (שמות רבא ,א) . בכל אופן, היינו מצפים ששהותו הממושכת בבית פרעה תשכיח את זהותו היהודית. אולם, משה אינו שוכח , להיפך משה חושף את שורשיו. כיצד הוא מזהה, שמדובר באחיו? האם המשפחה המאמצת סיפרה את העובדות למשה?
הרמב"ן על התורה סבור שבבית פרעה פתחו את תיק האימוץ:
כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו. והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא יכול לסבול ולכן הרג המצרי המכה.
לדבריו, מאותו הרגע שנודע למשה יצא הוא להגן על אחיו. לפי פרוש זה, תמוה מדוע בת פרעה מגלה למשה שהעבדים הנמצאים בסביבת הארמון הם אחיו. וכי לא חששה ממחאתו של משה?!
אבן עזרא הולך בכיוון הפוך וכך הוא מפרש:
"'ויצא אל אחיו' – המצרים, כי בארמון המלך היה, וטעם 'מאחיו' אחר הזכיר עברי: ממשפחתו, כמו 'אנשים אחים'." (אבן עזרא שמות שם, שם)
לשיטתו, משה גדל בבית פרעה ללא כל ידיעה אודות מוצאו. בת פרעה חוששת לחשוף את זהותו של משה כיהודי. משה יוצא אל אחיו המצרים, כמצרי שגדל בבית פרעה, כי זאת זהותו הידועה לו. בראותו את מעשה המצרי, מבין הוא שאחיו האמיתי הוא העברי הנרדף, המוכה והמושפל על ידי המצרי. גילוי זה מחבר אותו מחדש אל שאלות הזהות שהוא בוודאי שאל את עצמו בבית פרעה ואל סיפור המכונן של הצלתו. משה, בעת גילוי זהותו, מגיב בעוצמה רבה נגד הדיכוי, דבר האופייני ללוחם חופש צעיר המתקומם בכל מאודו נגד השעבוד, של בן עמו.
לדעתו, משה חשף את זהותו מתוך ביקורתו על העוולות הנוראיות שנעשו כלפי היהודי הנרדף. התמיהות והקושיות הובילו לגילוי האמת.
פרשנות אחרת ובעלת מסר מובאת בדבריו של האברבנאל. בת פרעה אינה מגלה למשה את שורשיו, אלא משה מרגיש שמדובר באחים שלו וכך הוא כותב:
"לפי שמשה תמיד דבקה נפשו ביוכבד אשר גידלתו ובבניה, ואחר שנתגדל ידע מהם אמיתת עניינו ושהוא מילדי העברים, עם היות שבת פרעה גידלתו… וחם לבו לראות עניינם ולכן יצא.
אף שרק בימי ינקותו גדל משה בין היהודים הרי שאותו ניצוץ, אותו קשר לעם היהודי, לא נשכח ממנו גם לאחר כל שנותיו בבית פרעה. הניצוץ בער בתוך משה בשעה שראה בסבלם של אחיו. גם כאשר יהודי גדל בסביבת נכרים ונטמע בחברתם הוא יכול לחוש ביהדותו ובמיוחד שאחיו נמצאים בצרה.
גם שנדמה, שישנם יהודים המבקשים להתעלם מזהותם, אין הם יכולים לכבות את גחלת יהדותם. האמונה בניצוץ היהודי היא האמונה בעם הנצח. הניצוץ היהודי בוער בנפשו של משה והוא מוותר על מעמדו כנסיך בארמון פרעה כדי לחוס על אחיו. משה מלמד אותנו שכאשר הניצוץ היהודי בוער לא ניתן להתעלם מערכי היסוד של האומה – החמלה והרחמים. במציאות של פערים חברתיים לא ניתן להתעלם מתופעות של רדית החלש וניצולו. כדי להיות מעודכנים במתרחש בחוץ עלינו ללכת בדרכו של משה – 'ויצא אל אחיו'. נחוצה יציאה לשטח, לערי הפתוח לשכונות המצוקה. ביקור 'פנים אל פנים' יחשוף בפנינו את האמת הקשה ויעורר בנו את רגשות החמלה שיוכלו להוביל לשינוי.
(שמות תשע)