הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)ברשימתנו הקודמת עסקנו בתפיסת המשכן של המלבי"ם, וכעת נבוא לחקור תיאור שונה שמופיע בידי אחד מחכמי דורו, ר' משה סופר, המכונה ה"חתם סופר", רבם של יהודי הונגריה. מוצאו של החתם סופר הינו, כנודע, מפרנקפורט דמיין, שם קיבל תורה משני מאורי הדור, ר' פינחס הלוי איש הורביץ (בעל ה"הפלא"ה") והגאון המופלא ר' נתן הכהן אדלר.
ביחס למשכן מביא החת"ס (תורת משה לס' שמות, נו, ב) מסורת פרשנית מתוקה מדבש ממורו ורבו הרב אדלר (מכנהו: "מורי החסיד שבכהונה, מו"ה נתן אדלער זצוק"ל), לפיה הארון, שבתוכו טמונים לוחות הברית השלמים והשבורים, הוא משל לתורה ולמציאותה בעם ישראל. ממילא, לתורה יש כמה מעגלי שימור והשפעה בעם ישראל.
מעל התורה (ויש לכך השלכות מענייניות) מצויים שני הכרובים. הכרובים, לפי ר' נתן אדלר, אשר פניהם איש אל אחיו הם "שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה, ופניהם אל הכפרת, להיות כוונתם לכוון האמת במה שכתב בלוחות". עם זאת, היו עוד כמה פרטים חשובים בבנין הארון. לבדים נועד תפקיד מיוחד: "הם המחזיקים, מחזיקי התורה, כי עץ חיים היא למחזיקים בה. וזה הארון נושא את נושאיו, כי נראה שהמה מחזיקים ומפרנסים התלמידי חכמים, ובאמת הוא איפכא, שהוא נושא את נושאיו". כלומר, בדומה לעניים שבזכותם אנו ניצלים מדינה של גיהנום, כך גם בקשר שבין תמיכה בלימוד תורה ללימוד עצמו. מדובר בהזדמנות למי שלא מצליחים להפנות די זמן וכח ללימוד בעצמם, ובאמצעות תמיכתם בתלמוד תורה הם נישאים אל על.
בהמשך מחדד החת"ס את כוונתו לאור התבוננות במכלול הכלים הפנימיים של המשכן. כידוע, סדר התורה הוא ארון, שלחן ומנורה. לפי סדר זה, בו הן הארון והן המנורה ("הרוצה להחכים ידרים, שמנורה בדרום") מרמזים על התורה, לא הברור מדוע התורה מנויה במקום הראשון ובמקום השלישי, בעוד בתווך מצוי השלחן, המרמז לעשירות, וממילא לתמיכה בתלמוד תורה.
על כך עונה החת"ס בהמשך דבריו, ומסביר שקיימות שתי בחינו בתורה. בחינה אחת היא תלמוד התורה האקסקלוסיבי, זה שמתאפיין בעמקנות ובפלפול, ושאיננו מותאם לכל אדם אלא רק ליחידי סגולה. מנגד קיים תלמוד התורה העממי, זה שכל אדם מישראל מחוייב בו, הכולל בעיקר את ידיעת הלכות התורה והיכרות מקיפה עם עולם ההלכה והמחשבה היהודי. הארון, קובע החת"ס שייך לכלל, הוא איננו מופעל באמצעות השמן של החכמה היתרה. הוא פסיבי. מונחים בו הלוחות, כשם שהתורה צריכה להיות מונחת ברובד הבסיסי שלה בלבו של כל אדם מישראל. לעומת זאת המנורה, המסמלת את החכמה היתרה, מייצגת את אותם תלמידי חכמים בודדים שמאירים את העולם באור התורה, שמפיצים אור ומשפיעים אותו כלפי חוץ.
החידוש בדברי החת"ס הוא שהתמיכה הבסיסית בתלמוד תורה, זו שמיוצגת בשלחן, צריכה להיות בראש ובראשונה במפעלי תלמוד תורה עממיים. הפיכת התורה נחלת כלל ישראל היא המטרה החשובה והעליונה, היא ארון הברית. הרי הארון הוא מייצג הברית, ולא המנורה, כי הארון הוא ברית בין כלל ישראל לקב"ה. אין ברית על העמקנות יוצאת הדופן בתורה, חשובה ככל שתהיה. יש ברית על ידע בסיסי של כל אדם מישראל בתורה ובחכמתה.
תמיכה במצויינות, חשובה ומשמעותית ככל שתהיה, צריכה לבוא אחרי שברור שקיימת תשתית של תורה בכל העם כולו.
אין ספק שדברים אלה מתאימים לרוחה של שבת זכור, בה אנו זוכרים את המחשבה הקשה לזנב בנו את הנחשלים, את החלשים, ולהותירם מחוץ לענן השכינה. עמלק, האויב המושבע של עם ישראל, ניסה לפגוע בנו פגיעה מהותית, שלמרבה הצער ספגו אותה השכבות החלשות ביותר. בכוחם של ישראל להתגבר על עמלק ולהלחם על זכותו של כל אדם מישראל לשכון בתוך הענן, לחוות את שכינתו של הבורא יתברך.
ב"ה יוזמות רבות צצות חדשות לבקרים, שכל תכליתן העצמת התורה ברבדים העממיים של עם ישראל. לא שיש לפגוע ח"ו במצויינות התורנית, וחשוב מאוד שיקומו לעם ישראל מנהיגים דגולים, אולם גם מנהיגים אלה צריכים לדעת, ונקודה זו צריכה להיות התשתית החינוכית שלהם, שהם אינם אלא משרתי ציבור, מאירים את אורם בשביל שציבור רחב ככל האפשר יהנה ממנו. הארה מגזרית ומקומית אינה דרכה של תורה, וממילא איננה מבטאת את מלוא העוצמה הרוחנית שעשויה היתה להתפתח בעם ישראל פנימה.
יה"ר שיתקיים בנו הכתוב (אסתר ח, טז): "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר", אורה זו תורה.
(תצווה תשע)
