סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: ביחידות לוחמות רבות, הלוחמים והמפקדים העסוקים בפעילות מבצעית אינם יכולים לצום כלל, והם אוכלים ושותים כרגיל בט' באב. האם הדבר משפיע על סדרי התפילה?
תשובה: גם כאשר הציבור אינו מתענה, מתפללים את תפילות היום כסדרן: מוסיפים "נחם" בתפילת העמידה ובחזרת הש"ץ (למנהג אשכנז רק בתפילת מנחה, ולמנהג רבים מעדות המזרח בכל תפילות היום), וקוראים את מגילת איכה והקינות. עם זאת, שני קטעים בתפילה אינם נאמרים כאשר הציבור אינו מתענה: "עננו" בתפילת לחש ובחזרת הש"ץ, וקריאה בתורה.
השולחן ערוך (אורח חיים, תקס"ו ג', על פי שו"ת הרשב"א) פסק שכאשר אין בבית הכנסת עשרה מתענים, אי אפשר לומר "עננו" בתפילת עמידה ובחזרת הש"ץ. הפוסקים האחרונים קבעו שהוא הדין גם לקריאה בתורה, שתלויה בכך שהציבור מתענה, וביאר המשנה ברורה שם: "דלא תקנו קריאה זו אלא בשביל המתענים".
בשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן כ"ד) מחדש שהלכה זו נכונה ביחס לתענית ציבור, אך לא ביחס ליום הכיפורים. לדבריו, החיוב לקרוא בתורה ביום הכיפורים זהה לחיוב לקרוא בתורה בכל שבת ומועד, ולכן גם אם הציבור אינו מתענה, ניתן לקרוא בתורה. אמנם, רבי עקיבא איגר מתלבט מה יהיה הדין במנחה של יום הכיפורים: האם קריאה זו "הוי משום התענית", ולכן לא קוראים כשאין עשרה מתענים; או שגם הקריאה הזו היא חלק מסדר היום.
חתנו של רבי עקיבא איגר – החתם סופר – סבור שהרעיון העקרוני נכון גם ביחס לט' באב. בשו"ת חתם סופר (אורח חיים קנ"ז) הוא מספר שבאחת השנים היה חולה בט' באב ולא יכול היה להתענות, ובכל זאת סבור היה שמותר לו לעלות לתורה בשחרית, ואפילו במנחה. הוא מסביר שאפילו אם חלילה הייתה מגפה, והיו מורים לציבור כולו לא להתענות, ניתן היה לקרוא בתורה בשחרית וגם במנחה, משום שהקריאה קשורה לעיצומו של יום, ולאו דווקא לתענית.
יש מן הפוסקים האחרונים שהבינו שדברי החתם סופר נכונים גם ביחס לשאר תעניות החורבן, שחכמים תיקנו בהן קריאת התורה; אך יש שהבינו שמדובר על חידוש ממוקד לט' באב, שחז"ל הגדירוהו "מועד". וביארו שהיות וט' באב מחייב בחמישה עינויים, כמו ביום הכיפורים, הרי שגם אם כתוצאה מאילוצי פיקוח נפש הציבור כולו לא צם, הרי שהיום הוא עדיין יום אבלות מיוחד, שמקפידים בו על איסור רחיצה או נעילת הסנדל וכו', ולכן ניתן גם לקרוא בתורה.
ככלל, הפוסקים האחרונים דחו את דברי החתם סופר. כך, למשל, הסביר הרב משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, אורח חיים ד' קי"ג), שגם אם נכון הדבר שט' באב הוא "מועד" מיוחד, הרי שמה שמעניק ליום את אופיו וצביונו – הוא התענית. לכן, במקום שבו אין מתענים, היום מאבד חלק מסוים ממשמעותו ואי אפשר לקרוא בתורה.
אמנם, הפוסקים בכל זאת הקלו בעניין אחד בהקשר הזה, והוא: "רוב מניין". ביחס לתפילה בציבור, נפסק להלכה ברמב"ם (תפילה, ח' ד', ומקורו במסכת סופרים) שאם יש רוב מניין שלא התפלל, כלומר שישה אנשים, ניתן לצרף אליהם ארבעה אחרים שכבר התפללו, ולהחשיב זאת כתפילה בציבור. הטור (אורח חיים, תקס"ו) כתב שהלכה זו אינה נוהגת בתענית ציבור, וכדי לקרוא בתורה ולומר "עננו" יש צורך בעשרה מתפללים שמתענים. אמנם, האחרונים לא קיבלו את ההלכה הזו, וקבעו שכאשר יש שבעה מתפללים (משנה ברורה שם, ס"ק י"ד), ולדעת פוסקים רבים אפילו שישה מתפללים (שו"ת יחווה דעת, א' ע"ט), ניתן לקרוא בתורה ולומר "עננו".
יתר על כן, בחידושי רבי מנחם המאירי (מגילה דף ב', ועל דרך זו ראשונים נוספים) מפורש שניתן לקרוא בתורה אפילו אם היו בבית הכנסת רק שלושה אנשים שמתענים, וכך יוכלו שלושתם לעלות לתורה. ביחס לתשעה באב, שלגביו קיימת סברת החתם סופר שהוא "מועד" בפני עצמו, וניתן לקרוא בו בתורה, מצאנו פוסקים חשובים שסמכו על דעת המאירי וסיעתו, וקבעו שאפילו אם יש בבית הכנסת רק שלושה אנשים שמתענים – ניתן לקרוא בתורה. כך מפורש בערוך השולחן (אורח חיים, תקס"ו ז'), וכך פסק גם רבי יעקב ברייש, שכיהן שנים רבות כרבה של ציריך (נפטר בשנת תשל"ז), בשו"ת חלקת יעקב (אורח חיים רט"ו). הוא מסיים את תשובתו שם ומעיר: "וכידוע שלהרבה לא תהיה מרגוע לנפשם, אם התפילות והקריאות בתשעה באב לא יהיו כמנהגי ישראל במקומות מושבותיהם".
אכן, גם לוחמים ומפקדים בצה"ל לא פעם מוטרדים מן העובדה שבמהלך הפעילות המבצעית, שמחייבת אותם לא לצום, הם לא יוכלו לקרוא בתורה בתענית ציבור ובט' באב. אף שמדברי החתם סופר משמע שניתן היה להתיר להם לקרוא לפחות את קריאת התורה בשחרית, הרי שההוראה המקובלת יותר היא שכאשר הציבור כולו אינו מתענה – בנסיבות מוצדקות לחלוטין! – לא יקראו בתורה. רק אם יש שישה מתענים, ובשעת הדחק אפילו שלושה מתענים, יוכלו לקרוא בתורה; וכך הכרענו הלכה למעשה בספר "תורת המחנה" (כרך ג', פרק נ"ט תשובה ו'), ובקובץ "הלכה כסידרה", שהופץ בין חיילי צה"ל לקראת ימי בין המצרים תשפ"ה.
נזכיר לסיום, שמנהג עדות אשכנז שבט' באב לא מברכים ברכת כוהנים בשחרית, אלא רק במנחה. אמנם, גם מנהג זה תלוי בתענית, וכאשר אין שישה מתענים לפחות – לא נושאים כפיים במנחה. לפיכך, כאשר כלל החיילים אינם מתענים, ראוי גם לבני אשכנז לנהוג כמנהג עדות המזרח, ולברך ברכת כוהנים בתפילת שחרית של ט' באב, כדי שלא יחמיצו את המצווה.
