כנגד יצר הרע

"כי תצא למלחמה על אויביך … וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה" (דברים כא',י'-יא')
היתר זה נראה תמוה וחורג לאור האיסור הגורף בנושא זה: "לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך… כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך" (שם,ז'), ולאור הניסיון המר בשיטים, כאשר בני ישראל החלו לזנות אל בנות מואב שגררו אותם להצמד לבעל פעור, והסתיים במותם מגיפה של עשרים וארבעה אלף איש.
תשובת חז"ל לתמיהה זו היא (קידושין כא' ): "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור" (רש"י). התורה מתחשבת במצב שבו נתון החייל , כאשר יצרו תוקפו בלהט סערת הקרב, אך מטילה עליו מגבלות כשהוא חוזר מן הקרב ומתכוון לשאתה לאשה, או לחילופין, כאשר אין הוא חפץ בה עוד.
מצוות התורה באות לעדן את טבע האדם ולא לדכא אותו. תפקידן למסד את אורח חייו היצרי . "בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל'), אומר הקב"ה לישראל.
את מצוות התורה ניתן לקיים בסביבה של חיים נורמליים, אך ישנה גם התחשבות במקרים חריגים לפרט ולכלל.
בנזיר, התורה התחשבה במצבו הנפשי המיוחד של האדם הרוצה להתעלות ברוחניות על חשבון הגשמיות. יש הרואים בנזיר אדם קדוש: "כל ימי ניזרו קודש הוא לה'" (במדבר ו',ח') ויש הרואים בו חוטא. לראיה, הוא מביא קורבן חטאת בסיום ימי ניזרו: "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש" (שם,יא'). ההתרחקות מהגשמיות לצורך זיכוך הנפש היא דבר מבורך, אך קיימת סכנה של איבוד השליטה. לכן, התורה מגבילה את הנזיר במצוות, שאותן בלבד עליו לקיים. במקרה זה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הטוב. גם אותו יש להגביל, כי גם הוא חורג מהנורמה, ולכן יש להביא קרבן חטאת. אין התורה מעודדת חריגה מהנורמה. מאידך, אין היא בולמת רצון, ובלבד שיהיה עם גבולות.
חלק מחז"ל גורסים, שהציווי על בניית המשכן בא כנגד יצר הרע של עם ישראל , ברצונם לעבוד את ה' על ידי קביעת מקום וצורת העבודה. קשה היה להם לקלוט בחושים הגשמיים את המושג: מלא כל הארץ כבודו. לטענת חז"ל הציווי על בניית המשכן בפרשת תרומה, בא לאחר חטא העגל שבפרשת כי תשא, ואין מוקדם ומאוחר בתורה. חטא העגל היה העילה לציווי על בניית המשכן. דברי ירמיהו הנביא : "כי לא ציויתי את אבותיכם בהוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח" (ירמיהו,ז') מוכיחים, שמלכתחילה לא היתה כוונה לעבוד את ה' בדברי עולה וזבח. השינוי בא כתוצאה מחטא העגל. הקב"ה נתן להם את האפשרות לבנות משכן, שבו יעלו עולה וזבח, תוך קביעת מגבלות ותכנים לצורת העבודה. בני ישראל עמדו במשימה : "כאשר ציוה ה' את משה כן עשו בני ישראל".
התורה הראתה בדוגמאות אלה כיצד יש לטפל בחריגים במישור הפרטי ובמישור הציבורי.
גדולי התורה שבכל דור חייבים לאמץ שיטה זו בבואם לטפל במקרים החריגים בדורם. התורה מאפשרת להם לעשות כן: "ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים,יז',ט'). תפקיד השופט הוא לדרוש ולהתאים את פסיקת ההלכה לימים שלו. תקנת הפרוזבול , היתר מכירת הקרקע לגוי, והיתר עיסקה המסדיר אפשרות של תשלומי ריבית במקח וממכר, הן דוגמאות לטיפול נכון בחריגים, לטובת כלל הציבור.
(כי תצא תשסז)