הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)אחת הסכנות הגדולות שיש בעיסוק בסוגיות העומדות על סדר היום, היא התחושה העמוקה כי אם מדברים על נושא מסוים – יצאנו ידי חובה, שהרי עסקנו בנושא. בשל כך, נושאים רבים עולים על סדר היום הציבורי, ונידונים, אך אין שינוי של ממש, כי לא נטלנו על עצמנו את המשימה המתמדת של חתירה לשינוי. דוגמה מצוינת לדבר היא השיח על תאונות דרכים, העולה מידי פעם לדיון, ונשמעים דברים רבים על כך, אולם מקבלי ההחלטות מועטים הם, ודומה כי אנו, שלא שייכים למעגל מקבלי ההחלטות, פותרים עצמנו בעצם הדיבור על הנושא.
ברם, יחסה החד-משמעי של התורה לחומרת שפיכות הדמים של "צלם א-לוהים", החובה המוטלת על זקני העיר להתמודד עם העובדה שמישהו נרצח במקומם על ידי רוצח אנונימי, התלות של ירושת הארץ במניעת שפיכות דמים ועוד ועוד, מלמדים כי בד בבד עם הכאב האנושי הנורא של נפגעי תאונות הדרכים ומשפחותיהם, מדובר בנושא שהוא במקום עליון בנושאים הרוחניים וההלכתיים שיש למלא אחר החובות שבהן. על כן, לקטתי מעט רעיונות לבתי הכנסת והקהילות בנושאים שאנו יכולים לקבל על עצמנו בתוך הקהילות שלנו, ואולי זו תהיה תרומתנו לצמצום שפיכות דם הנקיים הנורא שבכבישים.
בתי הכנסת וקבלת חובת השימוש הנכון בדרכים ומניעת שפיכות דמים
מבוא:
ריבונו של עולם לימד אותנו בתורתו כי שפיכות דמים היא מהנוראה שבתופעות. מדובר הן בכאב אישי נורא, המוזכר לדוגמה בדברי דוד המבקש את מותו על פני מות בנו אבשלום, והן בתופעה המחללת את צלם אלוקים שבאדם, מטמאת את קדושת ארץ ישראל ומחריבה את החברה. על כן, זוהי חובה הלכתית מהמדרגה הראשונה להירתם לצמצומה, ולקבל על עצמנו את הדרכים הקהילתיות לעשות זאת.
בראש ובראשונה אנו חייבים להטמיע בתוכנו את ההכרה כי אין מדובר בעניין שהוא "חילוני" ומחוץ לתורה, כי אם באחד היסודות העיקריים של תורת ישראל ושל ההלכה. רק יחס מעין זה יתרום את התרומה המיוחדת שלנו. מובן הדבר כי הסדר הראוי הוא "קשוט עצמך תחילה", ובדרך זו מסודרים הדברים:
א. סביבת בית הכנסת כמקום בטוח:
הגדרת הבעיה:
סביבת בית הכנסת אינה סביבה בטוחה. הדבר בא לידי ביטוי בשני תחומים עיקריים: ראשונה – משחקי הילדים סביב בתי הכנסת בשבת, ההליכה בשבת לבית הכנסת וכדו'. שניה – בימות החול חניות כפולות או פרועות, מהירות הנהיגה לקראת התפילה וכדו'.
מה ניתן לעשות ?
עידוד בתי הכנסת למציאת מקום משחק לילדים בטוח בשבת לילדים.
תמרור, ארגון תאורה ויצירת סביבת בית הכנסת כמקום בטוח לחניות ונהיגה.
יחד עם הרשות המקומית – ארגון הדרך לבית הכנסת.
ב. ניצול בתי הכנסת כמקום מחנך לשימוש נכון בדרך
הגדרת הבעיה:
הקהילה בבית הכנסת היא קהילה ישראלית מצויה, ויש בה הרבה משתמשי דרך. יש בה אחוז גדול מאוד של נוער בגיל נהיגה, ומספר הילדים בכל משפחה גדול יותר. בגלל המספר הגדול של ילדים, לא נשמרת הבטיחות במכונית עצמה: מושבים לא תקניים, עודף ילדים על כסאות וכדו'. ריבוי הילדים מביא לנהיגה צעירה מרובה, אופניים ונזקיהם בהיקפים רבים.
מה ניתן לעשות ?
רתימת דפי פרשת השבוע לתחומי המאבק בתאונות הדרכים – לפסיקה הלכתית, לעידוד תשומת לב, להדגשת אפשרות ההתקדמות הרוחנית והדתית גם במישורי שמירה על מצוות התורה העוסקות במניעת שפיכות דמים ועוד; רתימת אתרי האינטרנט הדתיים לענייני השימוש הנכון בדרכים; שיעורים הלכתיים בסוגיות מרתקות בתחום מניעת שפיכות דמים וחובתה; העמדת כלי פרסום למכוניות בעלי מספר מושבים גדול יותר, לאביזרי בטיחות וכדו'; עידוד שימוש בקסדות, מגיני ברכיים וכדו'; "מי שברך" מנוסח בייחודיות לכל נער ונערה המקבלים רישיון נהיגה, תוך הדגשת העול והחובה לנהוג ב"מסילת ישרים"; הכרעה קהילתית שבשעה שמתברר כי לבן השיח אין דיבורית – חותרים לניתוק השיחה ולדחייתה למועד בטוח יותר, תזכורות מתמידות על מניעת נהיגה בעת עייפות מופלגת, לאחר חתונות ("אם שותים – לא נוהגים") וכדו'; השתלמויות אטרקטיביות לרבני הקהילות בנושאי הלכות דרכים (הרב יואל בן נון כותב על כך חיבור מיוחד) ועוד.
ג. הרחבת השפעת הקהילות על החברה הישראלית כולה:
מה ניתן לעשות ?
מאבקים קהילתיים משותפים (בשל העובדה שהקהילה מאורגנת יחסית) עם ציבורים נוספים למניעת מפגעים סביבתיים; השבת הרצון לקדש שם שמיים גם בהתנהגות בדרכים, ולגרום לאמירת "אשרי זה שלמד תורה"; שותפות בפורומים שונים להרחבת התקציבים לבטיחות בדרכים ועוד ועוד.
יהי רצון שיערה ד' עלינו רוח עצה ותבונה, ויראה את מאמצינו בהתערותא דלתתא ויגן עלינו משמיים, ויוליכנו לשלום ויגיענו למחוז חפצנו לשלום.
(כי תבא תשסז)
