ד"ר יצחק קניגסברגבמעמד מתן תורה, בני ישראל שמעו את ה' מדבר אליהם בקול גדול מתוך האש, ענן וערפל. בשלב מסוים פנו נציגי ישראל – ראשי שבטיהם וזקניהם אל משה: "וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ".
לאחר שהקב"ה התגלה אל בני ישראל בהר סיני ודיבר איתם, הופרכה הדעה המוטעית אצל בני ישראל, שכל השומע את ה' מדבר אליו בצורה ישירה סופו למות: "הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי" .
אם כך, מה היה חששם כאשר הם טענו:"אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ" (דברים ה'), ומדוע הם ביקשו ממשה שיתווך בינם לבין הקב"ה?
יש לזכור שה' דיבר עם בני ישראל כאשר ההר היה אפוף כולו ענן כבד מאד, עשן ואש. מראות נורא הוד אלה באו על רקע קולות וברקים וקול שופר חזק מאד. מעמד על טבעי זה היה מלווה ב "טירוף חושים", כאשר העם קלטו את הקולות בחוש הראייה במקום בחוש השמיעה: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן" (שמות כ').
כידוע, מראות וקולות מגיעים אל החושים המתאימים בצורת גלים – גלי האור לחוש הראיה וגלי הקול לחוש השמע. החושים מעבירים את אותות הגלים למוח, שמפענח אותן ומתרגם אותן לתמונות הנשקפות ולצלילים הנשמעים. גלי האור וגלי הקול הם שני סוגי גלים השונים במהותם ובמהירות שלהם. גלי האור שייכים למשפחת הגלים האלקטרומגנטיים ונעים בריק במהירות של 300.000.000 מ'/שניה, ואילו גלי הקול אינם שייכים למשפחה זאת ומהירותם קטנה בהרבה – כ 300 מ'/שניה.
הקב"ה הרחיב את תחום הקליטה של מערכת הראיה עד לתחום הקליטה של מערכת השמע. העין קלטה את אותות תחום אורכי גל השמע והעבירה אותם מיד למוח, שתרגם אותם לצלילים המתאימים.
בני ישראל הרגישו שאין הם מסוגלים לעמוד בחוויה העל טבעית הזאת ובמאמץ הפיזי והנפשי הכרוך ב"טירוף החושים" הזה, עד כדי סכנת נפשות, כאשר ה' מדבר אליהם והם "רואים את הקולות". לכן הם ביקשו ממשה שיתווך בינם לבין הקב"ה, ובכך הם יחזרו לשמוע את הקולות בצורה טבעית.
הקב"ה נענה לבקשת בני ישראל: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם" (דברים ה').
פעמים רבות עצם ההגעה לפסגת ההישגים היא המטרה. ההתמדה להישאר בפסגה אין בה תועלת ויש בה סכנה.
ב28 למאי 1953 ביצעו שני המעפילים הילרי וטנזיגט, שהיו חלק ממשלחת בריטית, את ההעפלה המתועדת הראשונה לפסגת האוורסט – ההר הגבוהה בעולם. הם שהו שם רבע שעה בלבד, ולאחר שהניחו את דגלי האו"ם, בריטניה, נפאל והודו, הם ירדו משם. ההעפלה לפסגה הייתה המטרה. המשך השהייה בפסגה הייתה מסכנת אותם בגלל תנאי מזג האוויר הקשים.
בהתגלות ה' לעם שלם לזמן קצר בלבד הושגה המטרה. בני ישראל היו עדי ראייה להתגלות ה' ולמתן התורה משמיים.
רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר א', טו') מעמיד זאת כעיקר באמונה היהודית: "כי היא הראייה אין צריך עמה לא ראיה ולא מופת" . במקום שעם שלם נוכח וראה את קבלת התורה משמיים, אין צורך במופת או בהוכחות פילוסופיות. ראייה זאת בהר סיני, יחד עם הניסים שעם שלם ראה וחווה ביציאת מצרים, הן הבסיס שעליו מושתתת המסורת היהדות.
הפניה למשה שימשיך לתווך בין העם לקב"ה, לאחר ההתגלות הראשונה הקצרה של ה' אליהם, הייתה בסימן: "אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ" – המטרה הושגה.
(ואתחנן תשעו)
