ד"ר יצחק קניגסברגבקטע המסיים את פרשת כי תצא, מופיעות שלוש מצוות הקשורות לעמלק. המצווה הראשונה מגולמת במלה הראשונה בקטע זה: "זכור", ואילו המצווה השלישית, בצמד המילים האחרונות בקטע: "לא תשכח". בין לבין, אנו מצווים גם במצוות: "תמחה את זכר עמלק". הסיבות שבגללן התחייב עמלק בכליה, מפורטות בקטע עצמו: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר כרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים". אי לכך בני ישראל נצטוו: "והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כה',יז'-יט').
הדבר תמוה. מדוע נתייחדו מצוות אלה לעמלק בלבד? הלוא היו עמים שפגעו בעם ישראל יותר משפגע עמלק. פרעה מלך מצרים, לדוגמא, הוציא הוראה לכל עמו: "כל הבן היילוד היארה תשליכוהו". זאת, בנוסף לעבודות הפרך בהם העבידו המצרים את בני ישראל, שלבטח גבה קורבנות אדם לא מעטים. בימינו מכנים זאת "רצח עם", ובכל אופן לא מצינו שיש מצווה הקוראת להשמדת מצרים. אמנם חל איסור לקבלתם בקהל ה' עד דור שלישי, אך האם זה בר השוואה, לעומת עונש כליה ומחיקה מתחת השמים, שנגזר על עמלק?!
עמים רבים נלחמו בישראל, בדרך ממצרים עד התנחלותם בארץ המובטחת. ראשית גויים עמלק, בהמשך מלחמות נגד סיחון מלך האמורי, עוג מלך הבשן ומדין, ולבסוף מלחמת כיבוש שבעת עמי כנען. לגבי כל העמים, משנסתיימה הלחימה, נפסק הקשר וההתייחסות אליהם, להוציא עמלק. לאחר שבני ישראל הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה, מתחילה המלחמה המתמדת מול עמלק: "והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים", וכן חלות לגביו המצוות "זכור" ו"לא תשכח", לעולמי עד. מדוע?
במלחמה מול עמלק, אנו עדים לטקטיקת לוחמה מיוחדת במינה. יהושע נצטווה לבחור אנשים ולצאת מול עמלק, שבא להלחם עם ישראל ברפידים, ואילו משה אהרן וחור עלו לראש הגבעה הנשקפת אל שדה המערכה: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש. ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב"
(שמות יז',ח'-יג'). טקטיקה כזאת לא ננקטה במלחמות האחרות. למלחמה בעמלק מצטרף הקב"ה בכבודו ובעצמו: "ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שם יז',יד-טז'). מה ייחד את המלחמה נגד עמלק לעומת המלחמות נגד שאר העמים?
מהתיאור הייחודי של עמלק והמלחמה בו, נוצר הרושם, שיותר משמדובר בעמלק כעם, מדובר בעמלק כתופעה. תופעה זאת היא התגלמות הרשע בעולם במלוא שפלותו כלפי עם ישראל.
לראשונה מופיע עמלק משום מקום, ובלי שום סיבה הוא נלחם בבני בישראל, שזה עתה יצאו ממצרים, נודדים במדבר, במצב פסיכולוגי – אמוני קשה: "ויקרא שם המקום ההוא מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין". עמלק ניצל את ההזדמנות: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" (שם יז',ז'-ח'). הוא פגע בכל "הנחשלים אחריך" – חלשים שבחברה מבחינה פיזית- זקנים, נשים וטף, במצב של עייפות גופנית: "ואתה עייף ויגע", ועייפות רוחנית- אמונית: "ולא ירא אלוקים".
לאחר שבני ישראל הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה, ולאחר מינוי מלך, שמואל הנביא פוקד על שאול המלך למחות את זכר עמלק כפי שהקב"ה ציווה בתורה. שאול כידוע, לא מילא אחר ההוראות, השאיר את אגג מלך עמלק חי, והחרים את מיטב הצאן. על טעות זאת הוא שילם בכיסאו: "יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך" (שמואל א טו',כג'). טעות זאת גרמה לכך, שכעבור כ- 500 שנה עלה לגדולה במלכות פרס, המן האגגי מזרע עמלק, שביקש: "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד". לאורך ההיסטוריה של עם ישראל עמלק לבש צורה ופשט צורה, אך המגמה הייתה אחידה: השמדת ישראל.
כל זמן שעמלק קיים, סכנה קיומית מרחפת על עם ישראל. סכנה זאת גוברת, כאשר יש פיחות באמונה בצור ישראל וגואלו,
פיחות באמונה בצדקת הדרך בזכותנו על ארץ ישראל, ופיחות באמונה באחדות עם ישראל. כדי להקטין את הסכנה, עלינו לחזק את האמונה בשלושת המרכיבים הללו בבחינת: "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש", ואז: "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב". זוהי טקטיקת הלוחמה הלא קונבנציונאלית שיש לנקוט מול עמלק.
שתי המצוות: "זכור את אשר עשה לך עמלק" ו "לא תשכח" באות למלא את תפקיד השבת האמונה לעם ישראל.
משה רבנו השתמש במוטיב הזה: "זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלוקיך במדבר" (דברים ט',ז'). זכור את הדברים שעשית בעבר, שהקצפת את ה' ,ולא תשכח להסיק מסקנות כדי להיטיב את דרכיך בעתיד.
בני ישראל מצווים: "זכור את אשר עשה לך עמלק". לשם כך קבעו חז"ל שבת מיוחדת, שבת זכור,לפני פורים, כדי לחזור ולשנן את הסכנות האורבות לנו בכל דור ודור, כל זמן שעמלק חי ונושם. המצווה השלישית מכוונת להווה, ומצווה עלינו:
"לא תשכח" להסיק מסקנות מתבקשות ממה שארע לנו בעבר, מפגיעתו הרעה של עמלק. התורה כפי שרואים, אינה מסתפקת בדיון תיאורטי אידיאולוגי, בפה ובלב. בין לבין, היא מצווה עלינו לפעול באופן מעשי: "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים". אנחנו מצווים להשמידו ולמחוק את זכרו מתחת השמים. לביטחוננו כעם, מוטב לעשות זאת שעה אחת קודם.
(עקב תשע)
