במסגרת הברכות והקללות המתוארות בפרשה נאמר: "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו
וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה: וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו. הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה: הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב" (דברים כח').
מדוע נכפלו התיאורים גם "לראש ולא לזנב" וגם "למעלה ולא למטה" בשני המצבים, "אם תשמע בקול ה' לשמור לעשות את כל מצוותיו", ואם "לא תשמע בקול ה' לשמור ולעשות את כל מצוותיו" ?
מדוע בשכר קיום המצוות נאמר מעלה ומטה פעם אחת, ובעונש על אי קיום המצוות נאמר שהגר יעלה מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה בכפל לשון? מדוע נאמר "והיית רק למעלה" ולא נאמר שהגר אשר בקרבך יהיה למטה?
רמב"ן: "ונתנך ה' לראש – ולא לזנב , והיית רק למעלה – ולא תהיה למטה. כי יתכן שיהיה לראש על עמים רבים וזנב לעם אחד נכבד ממנו. והנכון שיתנך לראש מעתה ולא לזנב עד עולם באחד מכל העיתים וכן רק למעלה תמיד ולא תהיה למטה עד עולם".
הסברו של הרמב"ן מפנה אותנו למושגים של יחסי ומוחלט. מעלה ומטה הם ערכים יחסיים, מכיוון שהגבולות שלהם אינם מוגדרים. יתכן שמעל הערך "למעלה" יש ערך גבוה יותר, ולערך "למטה" יש ערך נמוך יותר. לעומת זאת, מיקום "הראש" ומיקום "הזנב" מוגדרים. אין מעל לראש ראש נוסף, ואין מתחת לזנב זנב נוסף, ולכן אלה הם ערכים מוחלטים. ניתן להסביר את כוונת ההבטחות כך: שני התיאורים באים להשלים אחד את השני. אכן מיקומם של הראש ושל הזנב מוגדרים באופן מוחלט, אך קורה שהראש נמצא בגובה הזנב, או מעליו או מתחתיו, בהתאם לפעילות החיה (עומד על המשמר – ראש גבוה מזנב, אוכל- ראש נמוך מהזנב, שוכב- ראש וזנב בגובה שווה). הכתוב השני מבטיח שהכוונה בשכר קיום המצוות הוא, שתהיה תמיד עם הראש למעלה בכל העיתים, ובעונש על אי קיום המצוות, הגר יהיה למעלה ואתה תהיה למטה, בתוך מסגרת הראש והזנב.
בקטע המתאר את השכר למי שישמע בקול ה' אין כפל לשון. נאמר שם: "והיית רק למעלה ולא תהיה למטה". אין גם אזכור לכך שבשכר שיוענק לך, הגר יהיה למטה. נאמר רק שאתה לא תהיה למטה. ההיסטוריה האנושית מלאה מהפכות ומרידות, עקב פערים חברתיים וכלכליים, שבהם, השכבה הבורגנית השלטת התבססה מעלה מעלה, הרחק משכבת העמלים ופועלים קשי היום שנדחקו מטה מטה. המהפכה הצרפתית ומהפכת אוקטובר שינו סדרי עולם. השכבה השלטת מצאה עצמה מתבוססת בדמה ונדחקת לשולי החברה, ושכבת העמלים הפכו לשליטים. ללמדך, שאם אתה נמצא מעלה מעלה וה"גר" מטה מטה, אין זו ברכה כלל. זוהי מתכונת בדוקה לקללה – מהומות ומהפכות. התורה מסתפקת בפער חברתי וכלכלי סביר הראוי לברכה: אתה תהיה רק למעלה, ולא תהיה למטה. ה"גר" אינו חייב להיות למטה. אדרבא, לטובתך תן לו להשתלב ולמצוא את מקומו הראוי בחברה. גם זה ייחשב כחלק מהברכה.
הקב"ה דאג במתן מצוות סוציאליות שלא יוצרו פערים חברתיים בעם. כאשר העבד משתחרר ומתחיל חיים חדשים, האדון מצווה לתת לו פיצויים ומענקי הסתגלות: "הענק תעניק לו מגרנך ומיקבך". שמיטת כספים בשביעית והשבת הקרקעות לבעליהן ביובל, הן ערובה בטוחה למניעת פערים חברתיים בעם ישראל. מצוות הצדקה, לקט, שכחה ופאה אך משלימות מגמה זאת.
(כי תבא תשעו)
לראש ולא לזנב
השארת תגובה