הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)פעמים רבות הזדמן לי להרצות על 'תורת הביטחון הלאומי' ו'תורת הקרב' לאור מקורות היהדות, בפני קצינים. רבים מהם הודו בפני שהופתעו מהיסודיות, מהחדשנות ומהרלוונטיות של המקורות הללו לימינו. לאתגרי הביטחון והקרב שאיתם אנו מתמודדים בעשורים האחרונים. זה נכון במיוחד למלחמה הנוכחית.
ספר דברים עוסק גם הוא, בין היתר, בסוגיות של תורת הביטחון והקרב של עם ישראל לדורותיו. בפרשתנו עם ישראל ניצב ערב הכניסה לארץ והמלחמה על כיבושה וירושתה. אלה מציבים בפניו אתגר מורכב. עליו להתמודד עם עוצמתם הצבאית של עמי כנען ועדיפותם המספרית. הצורך להילחם כנגדם עלול לעורר פחד ורתיעה, ברמת הלוחם וברמה האסטרטגית: "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם וגו'". (דברים ז יז-כא). התורה מצווה: "לֹא תִירָא מֵהֶם וגו'. לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ד' אֱ-לֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵ-ל גָּדוֹל וְנוֹרָא" (שם).
תורת הלחימה הקונבנציונאלית נותנת משקל מכריע ליחסי הכוחות הכמותיים שבין הצבאות במלחמה, לגודל הצבא וליתרון האיכותי של אמצעי הלחימה שלו. ערב הכניסה לארץ מלמד משה רבנו את העם שההתנהלות של מלחמות ישראל היא יוצאת דופן. מצד אחד היא צריכה להתנהל בצורה רגילה על פי כל כללי המלחמה. מאידך גיסא, המאפיינים המיוחדים שלה משנים את מאזן הכוחות. אל מול הרתיעה הטבעית מהעדיפות של האויבים צריך לשקלל את המרכיב של 'רוח הלחימה' וה'אמונה בצדקת הדרך', שמהווה מכפיל כוח ומחזק את תחושת המסוגלות במלחמה. לחימה נחושה ללא מורא היא הבסיס לניצחון ולהכרעה שייצרו גם הרתעה.
בעם ישראל לדורותיו האמונה בקב"ה הפיחה את רוח הלחימה. האמונה כוללת את הביטחון בהשגחה האלוקית שקיימת בשדה הקרב ומשפיעה על תוצאות המלחמה: "כִּי ד' אֱ-לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וגו'" (דברים כג, טו). האמונה בהשגחה אינה באה במקום החובה להכין את כל מרכיבי הכוח בצורה המקסימלית: את הכוח וכשירותו, כשירות כלי הנשק ורכבי הקרב, תכנון יסודי של הקרב ואיכות המפקדים בכל הרמות. התקווה והתפילה להשגחה אלוקית באות כקומה נוספת שיכולה להשפיע על מרכיבי הקרב שאינם בתחום ההשפעה של האדם, בקרב כוחותינו ובקרב האויב. העיקרון המוביל מקופל בפסוק: "סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַד' הַתְּשׁוּעָה" (משלי כא, לא) "כלומר חייבים בני אדם להישמר בנפשותיהם ולהכין סוסים וכלי מלחמה, והקב"ה יושיע. כי התשועה לו לבדו יתברך" (רבנו בחיי שמות יג, יח).
עם הקמת המדינה ניסח בן-גוריון את תפיסת הביטחון הלאומי ובנה אותה על שלושה יסודות: הרתעה, התרעה והכרעה. לימים הוסיפו להם גם את יסוד ההתרעה. ההרתעה מונעת מאויבים פוטנציאליים לתקוף, ומאפשרת יציבות ביטחונית ושגשוג חברתי וכלכלי.
גם יסוד זה מוזכר בפרשתנו: "כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ד' אֱ-לֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ. גו'. לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ד' אֱ-לֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם" (דברים יא, כב-כה). האמונה בקב"ה ובצדקת הדרך היא היסוד של ההרתעה. משום שהאויב יידע שלא נירתע מלתקוף כל מי שינסה לפגוע בנו. הכפל של "פחד" ו"מורא" בא לבטא שני מעגלים של הרתעה: "'פחדכם' – על הקרובים 'ומוראכם' – על הרחוקים" (רש"י שם). "פחד על הקרובים שיודעים בברור שמכוונים ישראל להם להילחם עמם. ומורא על הרחוקים שיודעים כי לא יבא עליהם רק מורא ישראל עליהם מלהתחרות בם" (העמק דבר שם).
בפרשתנו מזהירה התורה מפני היוהרה שמסכנת ומכשילה ברמה הטקטית והאסטרטגית: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ד' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח יז). אמנם יש לומר: "כוחי ועוצם ידי", שההכנות והעשייה הכישרונית מתוך בטחון עצמי הן אשר הביאו להצלחה. אולם, אם האדם תולה את כל ההצלחה בכישרונו ואינו בוחן את עצמו מפני טעויות וקונספציות, הוא עלול לטעות ולהיכשל. ההבנה כי ד' 'הוא הנותן לך כח' מביאה לענווה ולבחינה עצמית תמידית.
המלחמה שאנו נמצאים בעיצומה נפתחה בהפתעה גמורה. ההפתעה שיקפה תהליכי שחיקה מתמשכים שחלו בהרתעה ובעוד מרכיבים בביטחון הלאומי. היה ניכר שבמקום להרתיע את האויב, נרתענו ממנו בעצמנו בשנים האחרונות ועשינו כל שניתן כדי לא להתחכך איתו. חתרנו להכלה במקום להכרעה. ניהלנו סבבים שבהם הכינו את האויב, אבל לא חתרנו לניצחון ולהכרעה מוחלטת. בתחום ההתרעה ויתרנו על כלים שעשויים היו לספק התרעה, והתעלמנו, מתוך יוהרה, מסימנים מעידים שלא התאימו לאג'נדות ולקונספציות.
הפגיעה שבתחילת המלחמה הייתה טרגית וכואבת, אולם ההתעשתות הייתה מהירה. ישנם הישגים רבים ללחימה. בו זמנית, היא גם מתקנת ומשפרת מרכיבים בביטחון הלאומי שנשחקו, ועוד ישתפרו בהמשך.
