הרב חגי לונדיןהחורבן והגלות, ככל דפוסי ההשגחה האלוהית, אינם עניין חיצוני כי אם עצמי, "שאינו על דרך העונש ונקימה חס וחלילה, רק… שהחטא עצמו הוא עונשו" (נפש החיים א, יב). הפיזור הלאומי של עם ישראל למשך אלפי שנים איננו עונש נקמני כלפי האומה, אלא תוצר ישיר של התנהגותה. כשם שהגוף אינו 'נענש' בקלקול קיבה לאחר אכילה לא מבוקרת – אלא זהו טבע החיים, כך, כאשר הקודש חדל מלהנחות את התרבות הישראלית והתודעה החברתית הפכה לפרטית ונהנתנית, באופן טבעי אבדה היכולת לנהל מסגרת ממלכתית. ללא אידיאל שיתופי – התרסקה החברה, כל אחד מן הפרטים משך לכיוונו, והפלגנות יצרה מחנות המסוכסכים איש עם רעהו. הפיזור החיצוני בטא רק תשקיף של הריקבון הפנימי: "אריה קטילא קטלת, קמחא טחינא טחנת" (איכה רבה א, מג).
מהי אם כן מטרת הגלות? – פירוק המסגרת הלאומית אִפשר לבודד את פרטי החברה ו'להרגיע' את המערכת. כאשר ההתלהמות ההדדית והגיבוי הלאומי נפסקו, נוצרה יכולת למַתֵּן את מדרון ההתנוונות. אפשר להביא משל לכך מעולם הרפואה: ישנו מצב פתולוגי חמור המכונה 'פרפור חדרים' (Ventricular Fibrillation). במצב זה ישנם גירויים חשמליים מרובים, שמקורם ברקמת לב חולָה, היוצרים קצב פעילות אשר איננו מאפשר את פעילותו התקינה של הלב, והוא 'קורס' תחת העומס. על מנת להחזיר מצב זה לתיקנו דרושה מכת חשמל חיצונית ה'מכבה' ו'מאתחלת' (Reset) את כל פעילותו החשמלית של הלב. לאחר כמה שניות של 'שקט תעשייתי' (Asystolia) דהיינו חוסר פעילות חשמלית כללית, מתעורר לחיים קוצב הלב הפיזיולוגי (Synus), והוא שב מעתה להיות השולט על קצב הלב התקין.
כך אף בנמשל: הגלות שמשה כרפואה לתחלואי החברה, מעין 'מכת החשמל' המשביתה את המסגרות הלאומיות אשר שקעו ב'פעילות יתר' חומרנית עד כדי 'פרפור חדרים' – הסתאבות וניוון חברתי. יתרה מזאת, המציאות הגלותית נותנת, מעבר להשבתת ההסתאבות, גם אפשרות לשקם את התודעה הרוחנית שנדחקה הצידה בידי הגיעול החומרני – וזאת על ידי הליכה לקיצוניות הנגדית: ללא חיי לאום, מתנתקות נפשות היחידים מניהול מערכות ציבוריות רחבות – כלכליות, צבאיות ופוליטיות – ונוצרת התכנסות מאונס ב"בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל" (מגילה כט, א).
מתוך כך מובן מאליו כי תהליך תחייתה של האומה איננו תהליך פשוט. אם נמשיך את המשל שהזכרנו לעיל, ניתן להבחין כי לאחר אותן מספר שניות בהן הושבת הלב מפעילותו, כאשר שב קוצב הלב הפיזיולוגי (Synus) ומתעורר לפעילות – הדבר מאופיין ב'הפרעות קצב' (Arrhythmia) המלוות את קצב הסינוס. כלומר, לזמן מה ישנו 'עודף' גירויים חשמליים הנשלחים אל הלב כתוצאה מפעילות היתר המתרחשת בעת התעוררות המערכות מתרדמתן.
בהתאם לכך, במהלך תחייתה של האומה ישנה תופעה מקבילה: כאשר נאלצת החברה הישראלית להעמיד כוחות מפעל יש מאין, ובנוסף לכך אף נראה במבט ראשוני כי הדברים סותרים את המשנה הרוחנית הגלותית, נוצר בהכרח ניכור בין אנשי המעשה – המקצינים לכיוון החומרי ב'פעילות יתר' כריאקציית נגד למעמד החיים הגלותי, לאנשי הרוח – המתבצרים בעמדתם ומנסים לשמר בקנאות את המצב הישן.
אולם אין חשש – הטבע דורש את שלו. כשם שבלב הפיזיולוגי חוזרות המערכות לתפקודן התקין לאחר זמן מה, כך הוא הדבר במערכת החיים הלאומית: כיוון שבמהותה של החברה הישראלית מוטבע האיזון – כל מחלות הילדות, הקשיים, המבוכות והסיבוכים במהלך השיבה לארץ הינם זמניים ועתידים לחלוף ברבות הימים.
(דברים תשעא)
