הרב שי פירון"שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו". המשמעות הפשטנית היא ששני הנוסחים של עשרת הדברות, אלה שבפרשת יתרו ואלה שבפרשת ואתחנן, נאמרו למשה מסיני, יחד. מדוע ניתנו למשה שני נוסחים שונים של הדברות. הראב"ע סבר, שאין צורך לעמוד על השוני בניסוחים בין גרסא לגרסא: "המלים שונות והטעם שווה" (שמות, י"ט, א').
אחרים, בהם רבי שמואל דוד לוצאטו, שד"ל, הציעו פרשנות אחרת להבחנות שבין שני הנוסחים לדברות. שמואל דוד לוצאטו נולד בטרייסט בשנת 1800, ונפטר בפדובה בשנת 1865. שד"ל היה מראשי חכמת ישראל באיטליה. פירושו לתורה לוקט על ידי בניו והודפס לראשונה בפדובה בשנת 1871. שד"ל ראה ביהדות דת שעיקר חידושה הוא השלמות המוסרית בשונה מחכמת יוון המבקשת להדגיש את השלמות השכלית. דמותו של שד"ל מרתקת מפני שלא היה מקובל על השמרנים בשל חדשנותו, ובה בעת, לא היה מקובל על החדשנים בשל שמרנותו. חתירתו לאמת, העמידה אותו במבחנים אישיים קשים. כשהיה בן ארבע עשרה, שכבה אימו על ערש דווי, סירב לבקשתו של אביו לנקוט בפעולות על דרך הקבלה כיוון שרק חודשים ספורים לפני כן חקר את הנושא והגיע למסקנה שמדובר בגישה לא נכונה.
הסברו של שד"ל לפער שבין דברות ראשונים לשניים הוא אחר: הדברות הראשונים ניתנו מפי הא-ל, בזמן שבני ישראל הלכו במדבר, ולכן נוסחם מתאים לימים הללו. לעומת זאת, הדברות השניים נאמרו על ידי משה, בנבואה, תוך התאמה לתהליך הכניסה לארץ.
את מכלול ההבדלים בין הדברות הראשונים לשניים ניתן לסכם בחמישה הסברים:
1. הדברות הראשונים ניתנו ליושבי המדבר שלא היו בעלי שדות וכרמים, דברות שניים ניתנו ליורשי הארץ שהיו בעלי בתי קבע, שדות וכרמים.
2. דברות ראשונים ניתנו לאוכלי המן שפרנסתם באה משמיים, ולעומת זאת דור הנכנסים לארץ, עמלו לפרנסתם.
3. דברות ראשונים ניתנו לפני שהשפיע חטא העגל על העם. דברות שניים באו לתקן חלק מנזקיו של החטא.
4. דברות ראשונים ניתנו בטרם קבל העם את התפרטותם של עשרת הדברות לתרי"ג מצוות.
5. דברות שניים מרחיבים את הדברות הראשונים, בדרך של 'לא זו אף זו".
נדגים זאת באמצעות עמידה על ההבדלים במצוות השבת בין הדברות הראשונים לשניים: "זכור" שבדברות יתרו מכוון אל הציווי במרה ואילו "שמור" שב'ואתחנן' מצוה על שמירת רווחי-הזמן בין שבת לשבת. ענינו של הזמן, הצורך בשבת הבאה אחרי ששת ימי המעשה, בולט בארץ כנען. שבת של הדברות השניים היא שבת יותר 'אנושית' ולכן היא מצריכה 'שמירה', ואילו השבת של הדברות הראשונים היא יותר תודעתית, ולכן היא מתמקדת ב'זכירה'.
אם כך הם פני הדברים, מדוע בחג השבועות אנו קוראים בדברות שבחומש שמות ולא באלה שבספר דברים?!
גם השינויים שבין דברות ראשונים לשניים במצוות כיבוד אב ואם מכוונים להבחנה זו: שד"ל מסביר שכיוון שתנאי החיים במדבר נטולי דאגות, אין צורך לציין "למען ייטב לך". לעומת זאת, עם ההגעה לארץ כנען, שם טרוד האדם בדאגות הפרנסה, עלול הבן להרהר, שמא ההקפדה במצוות כבוד אב ואם תמנע ממנו שעות עבודה יקרות ולצדן, הרווח הצפוי לו. לכן, מציינים בדברות השניים: "למען ייטב לך".
אפשר לקרוא את דברי שד"ל מבלי לשים לב לנקודות המרכזיות הנובעות מהם: האחת, בדומה לדברי האברבנאל, מדגיש לוצאטו, שחלק מחמשת חומשי תורה לא נאמרו על ידי ה' אלא על ידי משה בנבואה. זו מסקנה רדיקאלית, בהתחשב בעובדה שהתחנכנו על שלמות התורה מפי הא-ל.
המסקנה השנייה הנובעת מדברי שד"ל רדיקאלית כפליים, משום שהיא "פוגעת" במימד הנצחי של עשרת הדברות. בשונה מראב"ע שביקש לא לדקדק בכל שינוי נוסח, שד"ל מדגיש שהדברות השניים מותאמים לתקופה אחרת. האם יעלה על הדעת שהדברות הראשונים מוגבלים לדור המדבר בלבד?! מה זה מלמד אותנו לדורות? ניתן ללמוד מדרכו של משה על הקשר הראוי בין דברי תורה לבין המציאות הקיימת.
(ואתחנן תשעו)
