הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בעיצומו של הנאום בערבות מואב חושף בפנינו משה את תחינתו האישית לפני ה': ' וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר … אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן'. רש"י מציע שתי אפשרויות להסביר את פירושה של המילה 'ואתחנן': א. אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם. ב. אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה. במילים אחרות, משה מתפלל ומבקש להיכנס לארץ ישראל מתוך תפיסה של מתנת חינם. ישנם סגנונות שונים של תפילה. יש תפילות של בקשה ושל שבח, יש תפילה מנוסחת ויש שהיא ספונטנית. ישנה תפילה שהיא מתפרצת מתוך עולם של רגשות ויש תפילה, שהיא קבועה ביומו של האדם והיא מלווה בכוונות שכלתניות מדויקות. לכן מלאכת התפילה היא מורכבת, דורשת דיוק המשקף את מצבו של האדם בעת שעומד הוא לפני ה'. משה בוחר להתפלל בלשון של תחנונים כדי לזכות באשרת כניסה לארץ (מדרש תנחומא פרשת ואתחנן סימן ג)
'בשעה שעמד משה ואמר לפני הקב"ה 'הראני נא את כבודך', אמר לו: רבונו של עולם הראיני נא באיזו מדה אתה מנהיג עולמך, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני אראה לך, 'ויאמר: אני אעביר כל טובי', אמר לו הקדוש ברוך הוא: איני חייב לבריה כלום, אלא חנם אני נותן להם, שנאמר: 'וחנותי את אשר אחון'. אמר לו משה: אם כן עשה עמי מצוה ותן לי חנם, לפיכך אמר: 'ואתחנן'
משה אינו פונה אל הקב"ה באמצעות זכות אבות, ואינו נושא בצקלונו את זכויותיו הרבות. משה מתחנן למתנת חינם על מנת להיכנס לארץ ישראל. על אף, שמשה השקיע את חייו למען כניסת העם לארץ ישראל בוחר הוא להתחנן לפני ה' ולבקש מתנת חינם, ולא לנפנף בזכויותיו הרבות, שצבר במהלך המסע הארוך במדבר. אולם מדוע מבקש משה לתאר בפני העם את תפילתו האישית , האם אותה תפילה אינטימית צריכה להתפרסם ברבים?. לדעתי לא מדובר כאן בתיאור סתמי שמגמתו לשתף את העם אלא באמירה חינוכית לעם. משה הוא משיירי הדור הראשון שיצא ממצרים, וכעת הוא עומד ונואם בפני הדור השני. בני הדור השני מקשיבים לנאום ונבוכים מעצם התחינה של משה. הם מודעים לתרומתו הכבירה לכניסת העם לארץ ולכן סביר להניח, שקשה להם להבין את תחינותיו של משה, וכי זקוק הוא לבקש מתנת חינם?! יתכן ומשה במכוון ניצב בפני העם ומתאר בפניהם את התחינה כדי שילמדו ויכירו, שהכניסה לארץ ישראל אינה מובנת מאליה. משה מלמד את העם להימנע מאמירות של 'מגיע לנו'. ארץ ישראל היא 'מתנת חינם' וזכות גדולה עבור העם. הדור השני, שנולד בעיצומו של המסע במדבר ולא סבל במצרים, לא בהכרח מודע למתנה הגדולה שזכה לה ולכן רואה משה צורך להדגיש זאת בפני העם.
גם כיום לאחר הקמת המדינה זקוקים אנו להדגיש את טיבה של הזכות לשבת בארץ. מדי יום בעזרתם האדיבה של כלי התקשורת אנו שומעים קולות של תלונות. בחלקן מדובר בתלונות אמתיות, שכן ניתן לבקר את מצב הביטחון הרופף, הפערים חברתיים גדולים, וישנם אנשים רבים שנגרמו להם עוולות. אולם לבל נשכח את הזכות הגדולה, שנפלה בחלקינו לשבת בארץ ישראל. גדולי האומה התאוו להיכנס לארץ ולא עלה בידם. דורות שקדמו לנו נספו בגולה, ואנו זכינו לחיות כאן – בארץ ישראל. הרבי מקוצק דורש את הפסוק: אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה' וכי זה אינו מובן מאליו, שאם תינתן הזכות למשה לבוא אל הארץ יוכל לראותה? אלא התפלל משה, שבבואו אל הארץ לא ייכשל בעין רעה. משה מבקש לזכות ולראות את הטוב שבה – 'את הארץ הטובה' ולא כפי שראוה המרגלים.
ישנן כמה אפשרויות לראות עובדות. יש אדם שתמיד רואה רע ויש אדם, שמסוגל לראות גם טוב. משה מלמד את עם ישראל לדורותיו השונים, שרק אם תהיה תודעה, שארץ ישראל היא מתנת חינם אזי יהיה ניתן להבחין בטוב הארץ.
(ואתחנן תשעו)
