אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])בשעה טובה, בימים הקרובים יעשו את דרכם אל ספסלי הלימודים ברחבי ישראל יותר ממיליון וחצי תלמידות ותלמידים מגילאים שונים וממגזרים שונים.
כשהדלת תיסגר מאחורי המורה בכיתה, תעלנה בחלל האוויר הישראלי שאלות היסוד שאיתן צריך להתמודד כל פעם מחדש, ובמיוחד בעת הזו בה המציאות החינוכית, החברתית, התקשורתית והטכנולוגית משתנה בקצב מהיר כל כך- מה בעצם המטרה, החזון, התכלית של מערכת החינוך? מה המוצר המוגמר של מערכת החינוך אליו אנו שואפים? למה בעצם מחנכים? האם אנו בכלל מחנכים או שהפכנו להיות פקידים וטכנוקרטים של חינוך?
אני מתבונן בילדי ישראל ושואל את עצמי ואת כולנו – מתוך אחריות אמיתית לפיקדון היקר הזה שהופקד בידינו- נשמות ילדי ישראל- האם אנחנו באמת נותנים להם את הכלים הנכונים והרלוונטיים לחיים, כדי שיוכלו לגדול ולהיות בריאים בנפשם, אנשים שמחים, רגישים, נכונים לתרום מעצמם לכלל ולחברה, מוכנים להתנדב ולעשות ולפעול, או שמא אנו מגדלים תלמידים המובלים על ידי האגו, ושהמוטו העיקרי שלהם בחיים הוא מימוש עצמי, הצלחה, קריירה, כסף, רייטינג, שופינג, חו"ל, בנות\בנים, מותגים, קניונים, כוכב נולד וחוזר חלילה ?
האם אנו נותנים להם כלים נפשיים ערכיים וחינוכיים משמעותיים ויציבים להתמודד מול עולם התקשורת והרשתות החברתיות, מול השיימינג, מול שטיפת המוח המתמדת והאגרסיבית לסוגיה התוקפת מכל פינה- מכל שלט חוצות, מכל הפרסומות האגרסיביות, מכל אתרי האינטרנט, מכל התקשורת המקיפה אותם?
האם אנו נותנים להם כלים להתמודד מול האלימות, הגסות, תרבות השתייה והשיכרות, הדקירות ותאונות הדרכים הנגרמות מכך?
האם אנו מציבים לפניהם גבולות, סימני קריאה, ציוויים, ערכים, אמירות ברורות, או שמא אנו מעדיפים להוביל אותם לעולם שבו בעצם אין שום דבר מוחלט, שבו הספק הוא לכתחילה, עולם שבו הכל יחסי, זמני, משתנה, לא מוחלט, רווי ומלא בסימני שאלה, בתהייה, בטעייה, בבהייה, חסר גבולות ברורים, אמורפי ומנוכר, בו במקביל גם כולם צודקים וגם אף אחד לא צודק, ותעשה מה שנראה לך, ומתאים לך והכל בעצם בסדר ולגיטימי ?
האם אנחנו עוד מחנכים לפשטות, לצניעות, לתום ותמימות, להכלת וקבלת האחר, לצמצום פערים חברתיים, כלכליים, תרבותיים, למתן הזדמנות שווה ונקודת זינוק ראויה לחיים, לחום ולתרומה, או שהכל הפך לציני, ל'מה יוצא לי מזה', 'מה אני ארוויח מזה' , ו'מה, אני פראייר' ?
לאיזו זהות אנו רוצים לחנך את הילדים? לזהות יהודית גאה בערכיה, מסורתה, עברה, מנהגיה ספריה ומורשתה, או אולי לזהות קוסמופוליטית, הומניסטית, כללית, זהות החוששת מיותר מדי יהדות ומתרחקת ממנה, מהתנ"ך, מהתפילה וכדו' ?
מייחסים ליעקב חזן או למאיר יערי – ממנהיגי דור המייסדים – את משפט חשבון הנפש- "רצינו לגדל דור של אפיקורסים ויצא לנו דור של עמי ארצות ". מה אנו עושים כדי שהמשפט הזה לא יעבור בתורשה מדור לדור ? שזאת לא תהיה המציאות בחברה היהודית והישראלית ?
ערב תחילת שנת לימודים חדשה במדינת ישראל- אם אכן ברצוננו להביא את התלמיד בגיל 18, להיות אדם טוב וישר, השמח בחלקו ומפרגן לזולתו, ערכי ומוסרי, רגיש וקשוב, סקרן וחקרן, תרבותי וסובלן, משכיל וידען, ובעל מוטיבציה לעשות, לפתח, לשכלל, להיטיב, לתרום, להתקדם, מבוסס ומושרש בעברו, בזהותו, ביהדותו ומתוך כך גם בעתידו – עלינו להתחיל בכך ממש מהרגע הראשון של 'שלום כיתה א".
כי דרך שתי נקודות – תחילת כיתה א' וסיום השמינית- צריך לעבור קו חינוכי ישר אחד, ברור, צלול, בהיר, מוגדר.
(ראה תשעו)
