מי אחראי למחדל הזה?!

 

בעת הזו, בה רבו כל כך מקרי האסונות, נדמה שנפשנו כבר קהה אל מול הטרגדיות ומראה הגופות

 

האדם לא אוהב להודות בכישלונו ולקחת אחריות על טעויותיו ומחדליו. זה טבע האדם.

ולכן, כאשר נוצרת תקלה כזו או אחרת או מתחולל מחדל הגורם לנזקים – האדם מיד מחפש את מי להאשים – מהשכן מלמעלה ועד ראש הממשלה. לאנשים קל ונוח יותר לחפש אשמים אחרים בטעות ובמחדל מאשר לקחת אחריות אישית ולהודות בכישלון. אנשים יקימו ועדות חקירה, ימלאו קלסרים בדוחות, ימצאו ק"ן טעמים להתנהגותם ולהחלטות שקיבלו או שלא קיבלו- העיקר לא להודות באשמה ובטעות, העיקר לא לקחת אחריות. כבר אמרו גדולים וחכמים שלהצלחה אבות רבים, והכישלון לעולם יישאר יתום.

בדיוק בנקודה הזו, באה התורה וחז"ל בעקבותיה וקבעו עקרונות יסוד חד משמעיים- לאדם יש אחריות על מעשיו, ולהנהגת הציבור יש אחריות על התנהלותה והחלטותיה. אי אפשר לא לאדם ולא לשליחי הציבור להסתתר מאחורי פלפולים משפטיים, תירוצי הבל והסברי סרק כדי להסיר מהם אחריות להחלטותיהם ומעשיהם.

לצערנו בעת הזו, בה רבו כל כך מקרי האסונות, המוות, התאונות, הרציחות וכדומה, נדמה שנפשנו כבר קהה אל מול הטרגדיות ומראה הגופות, לבושתנו אנחנו כבר פחות מתרגשים מעוד קרבן אלימות, מעוד רצח ומעוד גופה, ואנחנו ממהרים למצוא אחראים כאלו ואחרים- השכנים, המשטרה, בתי המשפט, הפקידים, הממשלה, העיריה, וכן הלאה וחוזר חלילה. תמיד יש לנו את מי להאשים- רק לא את עצמנו.

פרשת השבוע, פרשת שופטים, המניחה את האדנים למשפט צדק וליצירת חברת אנשים ראויה, צודקת ומוסרית, מציבה רף מוסרי לחברה שכזו. אחד מהעקרונות היסוד של הרף הזה הוא לקיחת האחריות.

נמצאה גופה בשטח, ולא יודעים מי ומה גרם למותה- יואילו בטובם זקני העיר הקרובה אל החלל, הנושאים באחריות מיניסטריאלית וציבורית לכל הנעשה בשטח שיפוטם, יטריחו עצמם אל מקום מציאת הגופה, יבדקו ויחקרו את נסיבות המוות, ורק לאחר מכן ואחר השלמת הטקס במקום, אם אכן ידיהם נקיות מכל רבב ואשמה- עליהם יהיה לומר קבל עם ועדה- 'וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ'. מכלל לאו אתה שומע הן. שאם היה מתברר שכן יש להם אחריות כלשהיא לכך שנמצא חלל באזור שיפוטם, מישהו שעיניהם היו אמורות לראות את מצוקתו וצרכיו והם לא עשו זאת, במקרה כזה, הם לא יוכלו להתנער מאחריות ולומר- 'יָדֵינוּ שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה'.

האדם אחראי למעשיו. נקודה. מנהיגות הציבור אחראית להתנהלותה, מעשיה ותוצאות החלטותיה. סימן קריאה.

לעולם לא האדם ולא נבחרי ומנהיגי הציבור לא יוכלו להסתתר מאחורי התירוץ של 'לא ראינו', 'לא שמענו', 'זה לא מתפקידנו, ולכן אנחנו לא אחראים'.

'וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד'.

(שופטים תשפ"א)