ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)פעם, נושא החינוך למיניות בריאה היה טאבו במסגרות החינוך הדתיות. לימים הבינו שמדובר בפספוס, ואם יעבירו לבנות ובני העשרה הדתיים את הדברים בצורה ראויה ורלוונטית – סימן השאלה המבלבל ייטשטש והם ייקחו את זה איתם הלאה, גם כשיקימו משפחה. ככה זה נראה היום בחמ"ד
נושאים רבים נמצאים מתחת לפני השטח במגזר הדתי. רובם מדוברים בהרבה מאשר בעבר, אבל כשזה מגיע לחינוך הדתי הדבר נעשה מסובך במקצת. שיעורי חינוך מיני, הנלמדים אצל הקולגות שלנו- בתי הספר החילוניים, צריכים להילמד אצלנו במתכונת שונה ובזהירות אחרת. ההכוונה של החמ"ד כיום היא חינוך לחיים במשפחה. מדובר כאן גם בטווח הארוך. חלק ארי מהחומר הנלמד יהיה רלוונטי רק בעוד מספר שנים לאחר שהתלמידים דהיום יינשאו. בנוסף, ההליכה על החבל הדק שבין מה שאסור היום לבין מה שמותר לאחר הנישואין אינה פשוטה.
כחלק מהתפיסה שמוביל הרב והד"ר אברהם ליפשיץ, מנהל מינהל החינוך הדתי, וביוזמתה של דבורה רוזנברג, הממונה על חינוך לחיים במשפחה בחמ"ד, שבית הספר הוא בית חינוך כמשפחה, וכמו במשפחה- צריך לדבר על הכל- הם מעזים לגעת בנושאים שאינם רק הלכות טהרה ודי אלא גם בנושאי מיניות בריאה, התבגרות, בינו לבינה וכל מה שרלוונטי גם בגילאי החטיבה והתיכון.
כיום ישנן שתי תכניות מרכזיות בחינוך לחיים למשפחה: 'המשפחה הדתית- חינוך להתמודדות בעולם משתנה', ו'בית ומשפחה', תכנית שיצאה לאחרונה במיוחד לבנים, שהיא גולת הכותרת בנושא מבחינת החמ"ד, שכן יש באופן טבעי נושאים הייחודיים לבנים בלבד. התכניות מתייחסות לנושאים הרלוונטיים בגיל ההתבגרות דוגמת גיבוש זהות, מאפייני הגיל, חיבור גוף ונפש, התפתחות גופנית, מיניות בריאה, טבעיות וקדושה, יצר ויצירה, התמודדות עם אתגרים ודחיית סיפוקים, חברות, בינו לבינה, אהבה ועוד. התכנית כוללת גם נושאים כהכנה לקראת הקמת משפחה: נישואין- לשם מה, קבלת החלטות, בחירת בן/בת זוג, ברית הנישואין, תקשורת, גבריות ונשיות ועוד. בנוסף לכל זאת, יש תכניות של כישורי חיים וייעוץ כולל חומרי למידה המותאמים לחינוך הדתי ע"י היחידה למיניות של החמ"ד. התכניות מועברות במהלך שעה שבועית או בשיעורי חינוך, בפעילויות בית ספריות, ערבי הורים ובנים, בית מדרש הורים ועוד, וכן נערכים כנסים שנתיים בכל שנה והשתלמויות בהם משתתפים ראשי ישיבות, צוותים ומורים שלומדים את מערכי התכנית ואופן הנגשתה לתלמידים. ולקינוח, בני ובנות כיתה י"ב נבחנים ביחידה לבגרות (עם פרקים ייחודיים לבנים)- "בית, חינוך ומשפחה", במסגרת תושב"ע לבגרות.
מהפכה של שיח
דיברנו עם דבורה רוזנברג, הממונה על חינוך לחיים במשפחה בחמ"ד, שהובילה שינויי תפיסה מהותיים בתחום ומאמינה שמדובר במהפכה של ממש, שקטה ומתקדמת: "השאיפה היא לחנך ולפעול לטובת הערך העליון– חיי משפחה בריאים וטבעיים, מתוך חיבור לתורת ישראל ולחיים ומתוך מחשבה שמן הראוי שמחנכים ומורים ישוחחו עם תלמידיהם על נושאים שמעסיקים אותם. המגמה היא שכל מחנך יהיה מצויד בכלים ובמשנה סדורה כך שכל מחנך יידע כיצד לשוחח עם תלמידיו על מה שעובר עליהם, והמחנכים ומערכת החינוך יתרמו לחיזוק המשפחה בישראל. הרעיון הוא ליצור פתיחות מזמינה ואווירה שמאפשרת שיח מתוך כנות ואם עושים זאת נכון- מצליחים".
ובכל זאת, מדובר בנושאים שהנוער אינו רגיל לשוחח עליהם עם מבוגרים, ודאי לא עם סמכות דתית. איך עושים את זה בצורה מיטבית, ללא מבוכה של שני הצדדים או זלזול מצד התלמידים? דבורה תולה זאת בדמות החינוכית שעומדת מול התלמידים: "דמות חינוכית כנה ופתוחה שיודעת להנגיש את הנושא הן ברמת הידע והן ברמת הכלים יכולה להיות מאד רלוונטית להתפתחות התלמידים בנושאים אלו. כשהדברים מועברים כהלכה התלמידים מחכים לשיעורים, משתפים פעולה, דנים במה שדובר משבוע לשבוע ושמחים שיש להם עם מי לדבר. ברור שיש שנבוכים, ואכן, יש הכוונה להיות קשובים לתגובות שונות של תלמידים המגלים התנגדות, הסתגרות וכדומה. כאן מקומו של הר"מ/ המחנך להזמין את אותם תלמידים לשיח אישי ופתוח לאחר השיעור ולהמשיך את התהליך החינוכי בדרך זו".
בעניין הנושאים שיהיו רלוונטיים רק בשנים הבאות- לאחר החתונה- רוזנברג מאמינה שחשוב שיילמדו בבתי הספר כנדבך נוסף ומשמעותי לחינוך מהבית, וכי התלמידים ייזכרו בכך לכשיצטרכו: "תלמידים לוקחים איתם לחיים משפטים כאלה ואחרים שמוריהם אמרו להם במהלך השנים, במיוחד כשדמות המורה נתפסת כחיובית ומשמעותית. באופן מעניין ביותר, לעיתים דווקא משפטים לכאורה עתידיים אשר יכולים להיתפס כלא רלוונטיים לאותו השלב (כמו הכנה לזוגיות לבנות או בנים שעדיין אינן ואינם בשלב הזה) נחרטים פעמים רבות בזיכרונם של התלמידים ו'נשלפים' מהארכיון בהמשך חייהם כשהם פוגשים זאת במציאות היומיומית, שם אותו משפט 'רחוק' מקבל משנה תוקף ורלוונטיות", היא מסבירה.
"יש הרבה דיסאינפורמציה או אינפורמציה מעוותת אותה מקבלים התלמידים ב'מרחב הפתוח'– המדיה, האינטרנט וכו'. על מנת ליצור יחס בריא למיניות יש קודם כל צורך בהיכרות עם הגוף, הבנה של הייחודיות הנשית והגברית, מהם יחסים בריאים ונכונים, מה בין אהבה והתאהבות וכו'. המידע מפחית חרדה ויוצר בסיס טוב להמשך"
פתאום מותר הכל
בעקבות צורך שעלה מן השטח, הוקמה גם יוזמה חדשה- ליווי בוגרים לחיי נישואין, בה המינהל לחינוך דתי מכשיר רכזים שיהיו אנשי קשר לבוגרי בתי ספר וילוו את המעוניינים בתהליך של בחירת בן או בת זוג, במטרה לסייע בעניין הרווקות המאוחרת ובשמירה על קשר במי שירצה בכך לאחר הלימודים במסגרת חינוך לחיים במשפחה ומעבר לכך.
איך מוצאים את האיזון שיאפשר לצעירים מהציבור הדתי, שרגילים כל חייהם שתחום המיניות הוא אסור, להפחית את המבוכה ולעתים את תחושת האשמה לגבי מין לאחר החתונה?
"דיבור ועוד דיבור", משיבה רוזנברג. "תחושת ביטחון מתחילה במידע אמין. יש הרבה דיסאינפורמציה או אינפורמציה מעוותת אותה מקבלים התלמידים ב'מרחב הפתוח'– המדיה, האינטרנט וכו'. על מנת ליצור יחס בריא למיניות יש קודם כל צורך בהיכרות עם הגוף, הבנה של הייחודיות הנשית והגברית, מהם יחסים בריאים ונכונים, מה בין אהבה והתאהבות וכו'. המידע מפחית חרדה ויוצר בסיס טוב להמשך. כמו כן, שיתוף בשיח כיתתי שמעלה את המקומות המורכבים, האמביוולנטיים שיש לתלמידים (כמו גם למורים) ביחס למיניות, מגדר, גופניות והנאה- אף הוא יוצר מיכל לגיבוש זהות מינית חיובית. כל אלו הם כלים מקדימים אשר בבוא העת, במפגש האישות הראשון לכשיגיעו אליו- יוכלו לחזק ולאפשר לבני הזוג לבנות בית על יסודות איתנים", מסבירה דבורה.
להישמר מפגיעות
כבר שנים רבות שבמערכת הלימוד לומדים תלמידי הכיתות הבוגרות על נושא אלימות במשפחה, זיהוי מאפיינים של חיזור אלים.
דבורה: "בראשית הדרך אנשים הרימו גבה ושאלו אותי- למה צריך לעסוק בכך? האם קיימת תופעה רחבה כזו?- והנה, עכשיו אין בית ספר שלא מקדיש לנושא אלימות במשפחה שיעורים או לפחות יום עיון. על פי תפיסתי, העיסוק בנושא צריך לבוא רק אחרי עיסוק חיובי בערכי המשפחה. אני מאמינה שכמו שהעיסוק באלימות הוטמע כל כך, כך יקרה לגבי פגיעות מיניות– אסור להחריש בנושאים אלו, חובה לעסוק בהם!. אנו עוסקים גם בסיכויים וסיכונים כולל התייחסות לפגיעות והטרדות מיניות ומניעתן ודרכי התמודדות יישומיות, וכן, אנו עוסקים רבות גם בהתמודדות עם תכנים לא ראויים ברשתות, גלישה באינטרנט והתמכרויות".
אין ספק שמדובר בהתקדמות עצומה; היקף התכנים, הנגיעה בנושאים שלא דוברו מעולם בצורה מסודרת בבתי הספר הדתיים העל יסודיים, האומץ להסתכל בעיניים של התלמידים ולהתייחס אליהם כאנשים בוגרים לכל דבר, הצעידה בין הטיפות בצורה בריאה והלכתית- מדובר בשינוי של ממש, ומהסוג המבורך. ואם נודה על האמת, בין כה וכה כבר אין ברירה, כולם חשופים להכל ובכל גיל. תיווך נכון מצד הבית ומצד בית הספר יסייע לשמור על הילדים ולנסות להכווין אותם למקומות בריאים ונכונים. כי לגמרי לבד – זו לא הדרך.
