עולם ישן מופלא

נטייתם של בני האדם היא להתרגל לכל מציאות, מופלאה ככל שתהיה, ולהתייחס אליה כמובנת מאליה. לפעמים מגיעים הדברים עד כדי עיוורון ממש. חז"ל דיברו על הרשעים שרואים את השמש זורחת ושוקעת ואינם מברכים "יוצר המאורות" ו"מעריב ערבים", משום שמבחינתם עולם כמנהגו נוהג ואין ממה להתפעל. עבור ילד קטן, העולם מלא קסם ופליאה. ככל שהוא גדל הוא מאבד תחושה זו, והכל הופך למוכר ומשעמם. כלשונו של צ'סטרטון, ילד גדול מתרגש מסיפור על כך שטומי פתח דלת וראה מאחוריה דרקון; ילד גדול מתרגש מסיפור על כך שטומי פתח דלת. את הילדים של ימינו כבר קשה יותר לרגש…
היהדות מנסה לפקוח את העיניים העיוורות ולעורר את האדם מקהות החושים שלו באמצעות הברכות וההתבוננות במציאות (כפי שמתאר למשל חובות הלבבות באריכות בשער הבחינה). אין לקבל שום דבר כמובן מאליו; יש לראות כל דבר כמו בפעם הראשונה, ולחשוב כיצד הדברים היו יכולים להיות אחרת, כיצד המציאות הייתה יכולה להיות שונה בלעדיו. תארו לכם עולם בלי צבעים. בלי טעמים. בלי ריחות. בלי ציפורים. בלי פרחים. בלי כוכבים. בלי מגוון חיות. בלי חשמל. זה יכול היה להיות בקלות. האם העושר העצום של המציאות אינו פלא?
יש אנשים שרוצים לראות נס כדי להאמין. מבחינתם הטבע הוא סתמי, ורק הניסים החורגים ממנו מעידים על מציאות הא-ל. יתכן שגישה זו מקורה בנצרות: מכיוון שישו לא יכול היה לטעון שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם, שהרי הללו היו עוד לפניו, היה עליו להוכיח את "אלוהותו" באמצעות ניסים יוצאי דופן. אולם לא זו גישתה של היהדות; אלוקי ישראל, כפי שמתואר בתנ"ך, הוא המחולל את כל האירועים במציאות, והטבע מופלא יותר מכל הניסים. מה באמת מדהים יותר – מטה שהופך לנחש ואש שיורדת מהשמים, או לידה של תינוק? כמה אטימות צריך כדי להתעלם מהפלא הזה ולראות אותו כמשהו רגיל ומובן מאליו?
העולם כולו מלא פלאים, ועם ישראל עוד יותר מכולם. אולי בגלל שאנחנו עם כל כך פלאי ומיוחד כבר התרגלנו לניסים עד שאיננו שמים לב אליהם כמעט. כאשר התנ"ך הכריז "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלוקים", התקבלו בוודאי הדברים בצחוק רועם. מיהו אותו ה', אלוהיהם של כמה רועי צאן עניים ביהודה הקטנה והנידחת, לעומת אליליהם של אימפריות כבירות כמו מצרים, אשור, בבל, יוון ורומא? מה פתאום שכל עמי הארץ יכירו דווקא בו? והנה כיום נזנחו כמעט כל האלילים הישנים, מרבית האנושות מכירה בא-ל אחד, ושמו של ה' נקרא בפי הדתות הגדולות ביותר בעולם. אבל זה לא פלא, זה מובן מאליו… זה גם לא פלא בכלל שארץ ישראל נשארה שוממה במשך אלפי שנים, עד שחזרו לתוכה היהודים והפריחו את השממה והביצות. הרי זה לא כאילו הרומאים, הביזנטים, הערבים, הצלבנים, המונגולים, הממלוכים, העות'מאנים ושאר כובשים לא השתדלו להפוך אותה לשלהם וליישב אותה באנשיהם. בקלות יכול היה להתממש תסריט בו ארץ ישראל מתמלאת מפה לפה ביישובים צלבנים למשל ובמיליוני תושבים, כך שכל אפשרות של חזרת עם ישראל לשם תהפוך ללא מציאותית. אבל זה לא קרה. למה? ככה. שום דבר מיוחד.
בשנים האחרונות ממש ראינו לנגד עינינו את קריסתה של סוריה. אותו אויב מאיים מצפון, שהתאמנו כל כך הרבה כנגד אפשרות פלישתו, שלמדנו על כלי נשקו הרבים ומבנה צבאו ויחידות הקומנדו שלו. והנה אותה סוריה התפוררה ואיכלה את עצמה מבפנים במלחמת אזרחים, מבלי שנדרשנו לירות ולו ירייה אחת. מישהו שם לב לפלא הגדול הזה? מישהו הודה עליו לה'?
הפלאים סובבים אותנו מכל עבר. רק צריך לפקוח עיניים ולראות אותם.
(נצבים תשעו)