הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)כאשר אנשים מנסים לתאר לעצמם את טיבו של אלוקים ואת תכונותיו, הם נוטים לעצב את דמותו לפי משאלות ליבם ולברוא אותו בצלמם. אמנם אין לנו גישה ישירה לאלוקים כדי לבחון מהן תכונותיו בדיוק, אבל הדרך הטובה ביותר שעומדת לפנינו (בנוסף לכתבי הקודש ולמסורת) היא לבחון את היצירה הגדולה שלו – היקום והחוקים השוררים בו, שמשקפים לפחות במידת מה את רצונותיו ואת מחשבותיו של ה'. ניקח אם כן כמה ביקורות נפוצות כנגד אלוקי התנ"ך והיהדות, ונראה האם התבוננות במציאות מחזקת את אותן ביקורות או מפריכה אותן:
1. "לא יתכן שאלוקים הוא קטנוני. אתם באמת חושבים, שלמי שברא את היקום והגלקסיות, אכפת אם אתם תולשים נייר טואלט בשבת? העיקר שנהיה אנשים טובים!"
ומה אומר לנו הטבע? מתברר שאלוקים יצר חוקי טבע שהם מאד קטנוניים, יורדים לפרטים המדויקים, ומשפיעים ישירות על מי שחורג מהם. לטבע "אכפת" מאד אם מישהו בולע כמה טיפות של חומר כימי מסוים, או נוגע בחוט החשמל הלא נכון, או סוטה טיפה עם ההגה כשהוא נוסע בכביש המהיר. כדי לעבור את החיים בשלום ובבריאות, לא מספיק להיות נחמד ואוהב; צריך גם לדעת היטב את חוקי הטבע, ולשמור עליהם בקפדנות. אז אם חוקי הטבע הם כל כך קפדניים, למה שחוקי התורה לא יהיו כאלה? למה שהדרך לעולם הבא לא תהיה כרוכה בשמירה קפדנית וזהירה של פרטי הלכות, בדיוק כמו הדרך לבריאות גופנית?
2. "לא יתכן שאלוקים הוא גזען\שוביניסט. האל של התנ"ך והיהדות מפלה בין עם ישראל לבין כל שאר האנושות, ובין גברים לנשים. זה סותר את העיקרון המקודש, לפיו כל בני האדם שווים, ללא הבדלי דת, גזע ומין."
טוב ויפה, אלא שהטבע לא שמע מעולם על שוויון. אנשים נולדים בריאים וחולים, חכמים וטיפשים, יפים ומכוערים, בשכונות פאר יוקרתיות או בבקתות בוץ מזוהמות. אין שום דבר שוויוני בטבע. יש עמים שזכו לכל טוב, ויש כאלה שמדשדשים בנחשלות. שלא לדבר על האפליה בין בני אדם לבעלי חיים… גם ההיסטוריה של עם ישראל ללא ספק יוצאת דופן וייחודית מזו של כל שאר העמים – הן לחיוב והן לשלילה. ואם כך זה בטבע, הרי שגם חוקי התורה עשויים להפלות בין קבוצות שונות, בהתאם לשיקולים האלוקיים.
3. "לא יתכן שאלוקים הוא אכזרי. אלוקי התנ"ך מתואר כאל זועם ואכזרי, חסר סבלנות, שמעניש ומכה על כל חטא קטן. האל אמור להיות כולו אהבה וחסד".
ומה אומר לנו הטבע? נכון שבטבע מתגלה שפע של חסד, טוב ורחמים, אבל הטבע מלא גם אכזריות ואלימות ברמה בלתי נתפסת. אסונות טבע, מגיפות, פגעים למיניהם שהורגים המוני בני אדם; תסתכלו על כל האלימות בעולם החי, המאבק הנצחי של טורף ונטרף, והאמצעים האכזריים בהם משתמשים חלק מהמינים כדי לפגוע באחרים.
לסיכום, תיאורו של האל המקראי דווקא תואם להפליא את המציאות בעולמנו, וכל תיאור סימפטי יותר אינו אלא משאלת לב חסרת בסיס.
כל זה לא אומר שאלוקים הוא עריץ קשוח חלילה. יש בו גם, כמתואר בתנ"ך עצמו, הרבה מאד חסד, רחמים, אהבה וחמלה. כל הטוב, היופי והאושר שקיימים בעולם, מצחוקם של ילדים ועד היופי שבשמי הלילה – גם הם ממנו, וגם כל המידות הטובות שבאדם, החוכמה, היצירה, האהבה וכן הלאה. אלוקים יצר את הכל, את הטוב ואת הרע: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע". והדרך ללמוד להכיר אותו היא באמצעות הספר שכתב – הלוא הוא העולם – והפירוש שחיבר לו – הלוא היא התורה (כלשונו של ר' צדוק הכהן מלובלין). אז אולי הוא לא יתגלה כאיזה אליל ניו-אייג'י סימפטי, אבל האמת עדיפה על האשליות.
(שופטים תשעה)
