הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)קללות תופסות מקום מרכזי בז'אנר האימה. אדם שנרצח מקלל את רוצחיו וצאצאיהם בקללה נוראה לפני מותו. מצרים קדמונים מטילים קללה הרודפת את מי שמחלל את קברי הפרעונים. צוענייה זקנה מקללת את מי שפגעה בכבודה. בתחילה נראה כאילו לא קרה דבר, אבל עד מהרה מתחילה הקללה להתממש ולרדוף את המקוללים, ממיטה עליהם גורל נורא שלפעמים המוות הוא רק תחילתו. לפעמים פוגעת הקללה בנבלים הראויים לכך, ולפעמים באנשים חפים מפשע שהסתבכו בה בלי משים. אפשר לנסות להסיר את הקללה, אבל זה אף פעם לא פשוט…
גם בפרשתנו אנו מוצאים מכשף המטיל קללות, הלוא הוא בלעם, שבכוח פיו מסוגל להמיט אסון על עם שלם. קללות מופיעות במקומות נוספים בתנ"ך, כמו קללת יהושע על בוני יריחו, שהתממשה מאות שנים אחריו במות בניו של חיאל בית האלי, וקללת דוד את צאצאיו של יואב בשל רציחתו את אבנר. חז"ל הזהירו גם הם מפני כוחן של קללות, בעיקר אלו של חכמים, אבל גם באלה של הדיוטות אין להקל ראש.
מבחינה מסוימת, כולנו חיים היום תחת קללותיהם של אדם, חוה והאדמה, שקוללו מפי ה' בעצמו לאחר חטא עץ הדעת. האדמה קוללה להצמיח קוץ ודרדר, האדם קולל לעבוד בה בזיעת אפיו, והאישה קוללה ללדת בנים בעצב ולהיות כפופה לבעלה. מכאן ניתן לראות שהעולם בו אנו חיים אינו מושלם, אינו "טוב מאד" כפי שהיה מיד לאחר שנברא, אלא עולם שנפל, שהתרחק מייעודו. קללה היא למעשה חוסר שלמות, פגם כלשהו הנצמד לאדם ומפריע לו. היא לא חייבת להיות דרמטית והרסנית; יש אומרים שכל אדם עלי אדמות חי למעשה תחת קללה מסוימת, חיסרון או בעיה שמלווה אותו כל חייו. אפשר להישבר מכך, אבל אפשר גם לראות את הקללה כאתגר הדורש תיקון, ולמצוא דרך להפוך אותה לברכה: מי שסובל ממחלה או עוני יכול לפתח בעקבותיהם חוסן נפשי וחמלה כלפי אחרים, מי שאין לו ילדים יכול להקדיש את חייו לפעילויות ציבוריות אחרות, וכיוצא בזה.
ולפעמים הקללות באמת מתבטלות. בדורות האחרונים נראה שקללותיהם של אדם וחוה הולכות ונחלשות, העבודה כבר פחות מייזעת והלידות פחות קשות. שנזכה לביטול כל הקללות במהרה בגאולה השלמה.
(בלק תשעט)
