הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)תפיסת המלחמה המשתקפת דרך מכלול מצוות המלחמה שבפרשות האחרונות ובזו שלנו מלמדת על ההבדל הגדול בתפיסת המלחמה המוסר ומגבלות הפעלת הכח שבתורה, לבין התפיסה שהייתה רווחת באותה תקופה. בעולם, תפיסת המלחמה הייתה ללא מגבלות, פרץ אלימות ואכזריות, התרת הרסן, אבדן כל מגבלה מוסרית, ונתינת דרור ליצרי ההרס ההרג והרוע שמקננים בנפש האדם: "והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב" (רמב"ן דברים כג י). התורה, לעומת זאת, הציבה גבולות הלכתיים ומוסריים ברורים וצוותה: "כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע!" (דברים כג י). "כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. וכו', ועל כן הזהיר בו הכתוב, ונשמרת מכל דבר רע" (רמב"ן שם. עפ"י הרמב"ן בסהמ"צ זוהי מצוה מהתורה ולא רק המלצה מוסרית). התורה דרשה שגם בסיטואציה מלחמתית יש לשמור על צלם אנוש.
מהמצוות שבפרשיותינו ניתן להכליל כמה עקרונות של מוסר הלחימה בתורה שכולם יונקים משורש אחד:
א. תכליתיות – המלחמה אמורה להיות אמצעי ולא מטרה, אילוץ שמשתמשים בו בדלית ברירה. ולא אובדן עשתונות המתפרץ בפעולות נקם הרג והרס ללא אבחנה וללא מטרה מוגדרת ומוצדקת. המלחמה יכולה להיות התקפית – להשגת יעדים אסטרטגיים ואינטרסים ריבוניים, והגנתית להסרת איומים. בטווח הקצר, או לטווח הארוך – נטרול איום עתידי והשגת הרתעה.
ב. המחיר- צדקת מטרה זו צריכה להבחן גם כנגד המחיר. את מידת הסיכון הקיומי שמחייב יציאה למלחמה מצד אחד ומהצד השני מחיר הסיכון לחיי לוחמנו ואזרחנו.
ג. ניצחון הכרעה והרתעה – מטרת המלחמה צריכה להיות השגת ניצחון, בזמן הקצר ביותר האפשרי, בהכרעה ברורה וחד-משמעית. לשם השגת הרתעה עתידית לאויב ספציפי ולאויב פוטנציאלי. יש לכך השלכות גם על המחיר, בטווח הקצר והארוך (גם אצל האויב).
ד. מידתיות ונסיבתיות – עצמת הכוח והפגיעה המופעלים כנגד האוייב בלחימה צריכים להיות מידתיים ומותאמים למטרת המלחמה ולמשימה. וכן גם המידתיות ברמת הסיכון של כוחותינו. רמת הכוחניות המופעלת בלחימה נגזרת מן הנסיבות הכוללות. א. אפקט- איזה אפקט לחימתי ייחשב כהכרעה ("תמונת הניצחון" – כיבוש שטח, התמוטטות הצבא, פגיעה בהנהגה). ב. אפקטיביות – מהי עוצמת האמצעים שעשויה להשפיע על אויב ספציפי. (להכאיב, להרתיע, להוות מחיר לפגיעה של האויב בנו).
השורש המשותף לכולם: מוסר התורה הוא אלוקי- מתפיסה אלקית, יש בו מורכבות של דין ורחמים, מידתיות ותכליתיות. היסוד לכל הוא בדיבר "לא תרצח!" שהנחילה היהדות לאנושות. אמנם הוא מקבל מסגרת שונה בלחימה, אולם הוא לא מתבטל לגמרי, אלא בהקשר של הצרכים הנגזרים מהתכלית המובהקת.
מוסר הלחימה הוא תחום יחודי נוסף שחוזר לקדמותו בתורת המידות והמוסר של 'תורת ארץ ישראל' בעת השיבה לארץ ישראל, והקמה מחדש של הריבונות הישראלית. בשנות הגלות הארוכות הודרנו מעיסוק בניהול מדינה וריבונות, ובכלל זה גם על ניהול מלחמות למימוש הריבונות ולקיחת אחריות על מימוש ערכי המוסר בלחימה. עם הקמתו המחודשת של כח המגן העברי, וצה"ל, עלו לדיון סוגיות מוסריות הקשורות למוסר בלחימה. בצבא ישראל המתחדש, התפתח מושג יחודי של "טוהר הנשק", שגם אם יש ויכוח לגבי משמעותו והשלכותיו, הוא מצביע על גישה מוסרית יחודית, יוצאת דופן במשפחות העמים.
בניגוד לשיח של השנים האחרונות, שמתמקד במעגל אחד בלבד, של המוסר בלחימה; ההתייחסות לאויב, לאוכלוסיה וכו', מוסר הלחימה לאור המקורות כולל מספר מעגלים. לכולם יש זיקה ישירה לאמונה היהודית בבורא עולם, לדבקות במידותיו, ולצווי האלקי שבתורה, ובכולם יש מכנה משותף של מידתיות.
1. המעגל האישי – ההתנהגות המוסרית האישית של כל לוחם, טוהר מידותיו, ושמירה על צלם אנוש, על הרגישות האנושית, לנוכח המאפיינים החריגים של הלחימה.
2. המעגל הבין אישי והיחידתי –אמות מידה מוסריות ליחס שבין הלוחם לחבריו, חלוקת הנטל, והמחוייבות ההדדית שבין הלוחם ליחידתו. מצד שני המחוייבות של היחידה ומפקדיה ללוחם, לסיכון מידתי– בהתאם לערכיות המשימה, לדאוג לשלומו, ובאם יהיה צורך לחילוצו או להחזרתו מהשבי.
3. המעגל הלאומי – המחוייבות המוסרית של היחיד לאומה – למצות את יכולותיו להצלחת המלחמה והמשימה גם במחיר סיכון החיים (סיכון מידתי, עפ"י ערכיות המשימה ולא ליטול סיכונים מיותרים, ולא לאפשר לפחד להשתלט ולהדביק את שאר הלוחמים). להשקיע את המאמץ הנדרש באימונים ובהכשרות להכנה מירבית למלחמה, ולהקדיש את הזמן הנדרש לשרות איכותי ומשמעותי. ומצד שני המחוייבות המוסרית של המנהיגות והפיקוד כלפי היחיד, להשתמש בכלי המלחמתי ובסכנה הכרוכה בו, רק כשיש צורך חיוני, ואין חלופה אחרת. להוביל את המלחמה להכרעה ברורה ולהישגים יציבים וברי קיימא, ולהרתעה ארוכת טווח. לצמצם את הצורך במלחמה בעתיד, ובתשלום של מחירים מיותרים בנפש וברכוש. ליזום פעילות הרתעתית כדי לשחוק את המוטיבציה של האויב, או לצאת למתקפת מנע, מבעוד מועד, כדי להחליש את עוצמתו, ולמנוע מלחמה או להקטין את מחירה.
4. מעגל ההתייחסות לאויב – לתכליתיות ולמידתיות בעוצמת הפגיעה ובהיקפה. באבחנה, אם היא אכן קיימת, בין לוחמים לבין אוכלוסיה בלתי מעורבת, וכן במידתיות בגרימת נזק סביבתי בשטח האויב, ובתשתיות.
(כי תצא תשעז)
