הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)מצוות שילוח הקן, המהווה בסיס לדיון בתחום טעמי המצוות, התבארה בפשטות על ידי הרמב"ן בהצעתו הראשונה כמצווה מקבילה למצוות "אותו ואת אנו לא תשחטו ביום אחד", הנושאות אופי משותף: "כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם".
הרמב"ן לא הפך את המצווה הזו לקריאה לצמחונות. להפך, בדבריו בהמשך כתב על מצוות אלו "…שכולם לנו ולא להקב"ה, לפי שלא יתכן לומר בשחיטה שיהא בה תועלת וכבוד לבורא יתברך בצואר יותר מהעורף או הניחור, אלא לנו הם להדריכנו בנתיבות הרחמים גם בעת השחיטה". זוהי הדרך המאזנת של המקרא, המכירה בהיותם של בעלי החיים מזונו של האדם, אולם רואה גם את המחיר הכבד- יחס לא ראוי עלול להיווצר כתוצאה ממציאות זו.
והוא מדגיש בהמשך: "אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר. כי האכזריות תתפשט בנפש האדם, כידוע בטבחים שוחטי השורים הגדולים והחמורים שהם אנשי דמים זובחי אדם אכזרים מאד, ומפני זה אמרו (קידושין פב א) טוב שבטבחים שותפו של עמלק. והנה המצות האלה בבהמה ובעוף אינן רחמנות עליהם, אלא גזירות בנו להדריכנו וללמד אותנו המדות הטובות…".
בדבריו אלה מלמד הרמב"ן את המצפן שהתורה יוצרת בשתי המצוות האלה, ובמצוות נוספות, וקשה שלא לראות את הרלוונטיות מרחיקת הלכת שמצוות אלה מחייבות גם היום. יישום עקרונות התורה אליבא דרמב"ן בימינו אינו מחייב את הצמחונות או את הטבעונות. מאבק התורה אינו כנגד אכילת בשר, אלא כנגד האכזריות הגדולה הנוצרת כתוצאה מהייצור התעשייתי של הבשר. אכזריות זו, שנוגעת במרחבים רבים – למן תנאי הגידול של העופות, גריסה אגרסיבית של אפרוחים זכרים, תנאי הובלתם ושחיטתם, ועד לתנאי הגידול של בהמות לחלב ולבשר, תנאי הובלתם ושחיטתם – היא עניין שהתורה מצווה להילחם בו, דרך המצוות האלה.
הרמב"ן גם מדגיש בדבריו כי הנמענים של מצוות אלו אינם בעלי החיים אלא אנו כבני אדם. התורה מעצבת דרך היחס לבעלי החיים את המידות הטובות שעל בני האדם לאמץ. את הרגישות לחי, את האחריות לקיומם של המינים, ובעיקר– את המאבק הגדול שעל בני האדם לנהל בתכונות האכזריות שבהם, ועל הקשב שבו הם צריכים להקשיב גם לעולם החי, בין אם מדובר בבהמות ובין אם מדובר בעופות.
הקריאות הנשמעות לכלול את ההימנעות מצער בעלי חיים בתנאי הגידול התעשייתי, ולכלול אותם בתנאי הכשרות, הן חלק בלתי נפרד מהליכה בדרכה של התורה. הנושא מורכב מאוד, למן ההגדרה של "תנאי גידול נאותים", דרך המשמעויות הכלכליות, ועד למחיר האקולוגי של התחליפים השונים. בשל שיטת "המגרות", הממיינת מיד את העמדות השונות ל"הלנו אתה אם לצרנו", מתייחסים בטעות בני אדם לתביעות אלה כיונקות מתפישות עולם המנוגדות לתורה, השייכות לעושי היוגה וליונקים מתרבות המערב. צריך להשתחרר מתפישות מקובעות אלה, ולקשור את הקשרים הנכונים בשיתוף פעולה כדי להסיר את החרפה הגדולה של היחס לבעלי חיים שנעשה על ידינו. זו המשמעות האמיתית של הליכה בדרך ד, ועל ידי כך יתוקן העולם ביחס הנכון לאכילת בשר מחד גיסא, ולהתמודדות כנגד התעשייה המתאכזרת מאידך גיסא.
(כי תצא תשעז)
