הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)כירורגיה פלסטית הוא תחום מומחיות ברפואה המנצל שיטות ניתוח ושיטות רפואיות אחרות כדי לשנות את מראהו ותפקודו של הגוף האנושי.
בפרשת השבוע נאמר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ד' אֱלֹקיךָ… " (דברים, כ"ב, ה'). כפילות לשון הפסוק הובילה לקביעת שני איסורים המנויים בנפרד במניין תרי"ג מצוות: איסור על האיש ללבוש בגדי אשה, ואיסור על אשה ללבוש בגדי גבר. רציונל האיסור, עיקרון ההבחנה בין המינים.
דון יצחק אברבנל רואה את ההתנהגות והלבוש כמו המין השני כמי שמורה על הרצון לשינוי, ואולי בסופו של דבר הנוהג כך יטמיע בתוכו את התנהגותו של המין השני, וזהו שינוי הבריאה (פירוש האברבנל לדברים כ"ב ה').
איסור 'לא ילבש' משליך לעניינים נוספים, נחלקו הפוסקים יש הסוברים שצביעת השיער לגבר אסורה מדאורייתא (שו"ת דברי חיים ח"ב סימן ס"ב) ומהר"י אשכנזי (יו"ד סימן י"ט אות ב'), ובשו"ת שואל ומשיב כתב שאיסור זה מדרבנן (מהדורא קמא סי' ר"י). דין זה נפסק בשו"ע "אסור (לאיש) ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות, משום לא ילבש, וכן אסור לאיש לצבוע שערות לבנות שיהיו שחורות אפילו שערה אחת…" (יו"ד סי' קפ"ב סעי' ו'), מכל מקום מצינו מספר מקרים בהם התירו הפוסקים גם לגבר לצבוע את שערו א. בחור צעיר שהדבר מפריע לו לשידוכים, כך הורו הרב שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה חלק ב' סי' פ"ו אות ג'), והרב משאש (שו"ת שמש ומגן ח"א, יו"ד סי' י"ט). ב. לצורך פרנסה (צבע השיער הלבן מונע ממנו לקבל משרה או עבודה מסוימת), במקרה זה הורה הרב משה פיינשטיין שמותרת צביעת השיער וז"ל: "ובאם כוונת צביעתו הוא לא ליפוי אלא כדי שיקבלוהו למשרה באופן שאין איסור אונאה כגון שיודע שיעשה המלאכה כצעיר מסתבר שיש להתיר" (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב' סימן ס"א). גם טיפול רפואי להסרת פצעי בגרות אינו נחשב ייפוי אלא סילוק לכלוך או פגם, שמותר, וכפי שנפסק בשולחן ערוך: "עושה להסיר הכתמים מפניו או נוצות מראשו, שרי" (הג"ה יו"ד סי' קנ"ו סעי' ב'), אם כן, מפורש שמותר להסיר כתמים מהפנים.
לגבי ניתוחים שמטרתם אסתטית בלבד, נשאלת השאלה האם הם לגיטימיים, או שמא מדובר בטיפול רפואי שאינו בבחינת מונע (כנגד מחלה)? התלמוד קובע שמותר להסיר גלדים מגופו של אדם, אם הם גורמים לו סבל – אך לא כדי להראות טוב יותר, מה שמקשה על מציאת היתר לניתוחים פלסטיים (שבת דף נ' ע"ב וברש"י שם). לעומת זאת, בעלי התוספות שם כותבים, שאם יש לאדם צער להלך בין בני אדם עם גלדים אלה – מותר להסירם (שם ד"ה 'בשביל'). כלומר, לדעת בעלי התוספות גם כאב רגשי נחשב ככאב גדול, ומותר לטפל בו. עם זאת, קשה מאוד לאמוד את תחושת הסבל של הזולת כתוצאה ממום שהוא מוצא בעצמו. נוהגים לחלק את הניתוחים הפלסטיים לשני סוגים- קוסמטיים ושיקומיים. השיקומיים נועדו לשקם פגם מולד או נרכש (תוצאה של תאונת דרכים וכיו"ב). בעוד שלניתוחים השיקומיים קיים קונצנזוס הלכתי רחב להיתר, הניתוחים הקוסמטיים נותרו במחלוקת הפוסקים, האוסרים סבורים שיש בניתוח כזה לפחות שתי בעיות: האחת – יש בניתוח איסור של חבלה בגוף, השנייה – יש בכך לקיחת סיכון בריאותי הקיים בכל הליך ניתוח. לעומת הדעות האוסרות, ישנם פוסקים שאינם חוששים לאיסורים אלה. ביחס לאיסור חבלה, סוברים המתירים שניתן לסמוך על לשון הרמב"ם, הכותב שאין איסור לחבול – אלא אם נעשה בכוונה ובזדון (הל' חובל ומזיק פר' הל' א'), ומכיוון שאין כוונת האדם להזיק או להרע לעצמו – התירו הרבנים פינשטיין, ויס ועובדיה יוסף ניתוחים פלסטיים, (שו"ת אגרות משה חו"מ ח"ב סי' ס"ו, שו"ת 'מנחת יצחק' ח"ו סי' ק"ה, שו"ת 'יביע אומר' חחו"מ סי' י"ב). דעה זו, כאמור, איננה מוסכמת על הכול, יש פוסקים הסוברים שאף במקרה זה האיסור לחבול בעצמו בעינו עומד (שו"ת 'ציץ אליעזר, חי"א סי' מ"ט(. הרב שלמה זלמן אויערבך הורה שאין בניתוח פלסטי לגבר משום איסור 'לא ילבש' שאינו עושה כן אלא כדי לסלק הכיעור ועל כן גם אין בכך משום איסור חבלה, שהרי לתקן את עצמו הוא עושה כן (שו"ת מנחת שלמה ח"ג סי' פ"ב).
(כי תצא תשעז)
