הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)התמונות הקשות של אביתר דוד ורום ברסלבסקי הי"ו שודרו בתזמון מצמרר בערב ט' באב. בסרטונים נחשפנו למצבם הקשה בשבי, כתוצאה מהרעבה מכוונת ומהעינויים שביצע חמאס. אף הכריחו את אביתר להצטלם כשהוא כביכול חופר קבר לעצמו במנהרה.
אחרי מה שעברנו, איש לא אמור להיות מופתע מהאכזריות המפלצתית של חמאס. הוא רק שלח תזכורת למי שהספיק לשכוח או להתקרר מתמונות האסון בשמחת תורה תשפ"ד. מטרת חמאס בפרסום הייתה, ללא ספק, ליצור זעזוע בקרב משפחות החטופים והחברה הישראלית. חמאס הערמומי והאכזר מבקש לחזק מגמה בדעת הקהל העולמית והישראלית, שתלחץ על מקבלי ההחלטות להיכנע לדרישותיו ולוותר על הניצחון במלחמה – כדי שהוא יֵצא המנצח, ישרוד ויוכל להמשיך לחתור להשמדת מדינת ישראל. כך הוביל, בחיבוק התקשורת העולמית וחלק מהתקשורת בארץ, את קמפיין ההרעבה השקרי – שהוציא דיבתה של ישראל וצה"ל בעולם.
בשלב זה מסתמן שחמאס מתעודד מהצלחת קמפיין ההרעבה השקרי שלו. הוא עוקב בסיפוק אחר אמצעי התקשורת בעולם ובארץ, שמהדהדים את המסרים הללו. נקווה כי בדיעבד יתברר שהתמונות הללו יתהפכו עליו כבומרנג – שיוכיח לעולם כי ההרעבה היחידה הקיימת בעזה היא של חטופינו היקרים. ואולי אף יותר מכך – שהתמונות תנענה את ממשלת ישראל לפעולה שתכריע בדילמה המדינית-צבאית כיצד יש להתנהל בעזה – להכרעה של חמאס מתוך הבנה שהזמן אינו משחק לטובתנו. התמונות הללו יחַדדו את הלגיטימציה – הפנימית והעולמית – למהלך הכרעה תקיף וחד-משמעי.
קמפיין ההרעבה שהובל על ידי חמאס הודהד על ידי מתחסדים וצדקנים – מבית ומחוץ – שבאים, כביכול, בשם הצדק והמוסר הנעלה, וכואבים את כאב העזתים. הוא חשף את הצביעות של הגופים הבינלאומיים שהדהדו אותו, תוך שהם מתעלמים מההרעבה האמיתית של חטופינו, ומבלי לומר מילה על הארגון המפלצתי חמאס.
מי שבאמת בא מהמקום של מוסר וצדק – כיצד אינו מתקומם ובא בדרישות אל חמאס, שמענה את החטופים ומתעלל בהם? שאינו מאפשר ביקורים של הצלב האדום, ומונע מהם טיפול רפואי חיוני? שתיקתם מלמדת שלא המוסר והצדק מניעים אותם, אלא מניעים פוליטיים – ביחס למדיניות ממשלת ישראל, ואולי אף גם ממניעים אנטישמיים.
לא היינו זקוקים לכך כדי להבחין בסטנדרט הכפול של הגופים הללו. שום מדינה בעולם לא הייתה מתנהלת לאחר טבח כמו שהיה בשמחת תורה – בכזו התחשבות כפי שנהגה מדינת ישראל. חלק מהמדינות השותפות לגופים הללו נטלו חלק בלחימה בעשורים האחרונים בחלקים שונים בעולם. כולנו היינו עדים לאופן שבו התנהלו מול האוכלוסייה האזרחית ולהיקף הנפגעים שגרמו – אותם הם מכנים "בלתי מעורבים". שם באמת היו "פשעי מלחמה", אך אף אחד לא בא אליהם בדרישות – רק אל מדינת ישראל.
שלמה המלך – החכם מכל אדם – התייחס לתופעה הצדקנית והמתחסדת באמרו: "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (קהלת ז, טז). "שלא תאמר: אפזר מעותי כל מה שיש לי לעניים, "ואל תתחכם יותר" – ממה שצוה עליך הקב"ה, "למה תשומם. ותהיה דעתך עם הבריות" (פסיקתא זוטרתא קהלת שם). דוגמה מפורסמת לכך היא שאול: "אל תהי צדיק הרבה" – כדרך שעשה שאול על אגג ועל מיטב הצאן והבקר; "ואל תתחכם יותר" – על התורה (שם).
המצוות וההדרכה של התורה מאזנות בין כל ההיבטים המוסריים, ומי שמצטדק ומתחסד מנסה להראות שהוא מוסרי יותר מכולם, ורגיש לסבל אויביו למרות שהם אויביו. האם הוא מוסרי יותר מבורא העולם? "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר" – אל תהי צדיק הרבה – יותר מבוראך" (קה"ר ז טז).
בהמשך המדרש מורה על סופו של שאול הצדקן – "הרחמן על האכזרים": "כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי – סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן … שנאמר: "ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב" (שם), שהרג את אנשי נב עיר הכהנים על לא עוול בכפם.
עקרון זה גם מוזכר בפרשתנו: "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם" (דברים ד ב), והוא אף צווי שנחשב כאיסור מהתורה (סהמ"צ לרמב"ם ל"ת שי"ג).
התורה השוותה בין הצדקן שסבור שאין די במה שהתורה צוותה, ויש להוסיף עליה – למי שמתיר לעצמו לגרוע ממנה: "ולפי שאמר אשר אנכי מלמד אתכם. אמר אליהם שלא יחשבו שהמצות ההם אשר ילמדם הם אנושיות מדעתו ולכן כל חכם לב יגבר בלבו להוסיף עליהם או לגרוע. וכו'. רוצה לומר שהמצות הן א-להיות, שהן מד'" (אברבנאל שם).
האיזון האלוקי שבמצוות מדויק להפליא. הוא לוקח בחשבון את כל ההיבטים – של הקדושה, המוסר והערכים, והפרקטיקה של החיים. מי שמצטדק מעמיד את עצמו מעליה, וסבור שיש לו את הכלים לקבוע מה אמור להיות האיזון הנכון: "שכל המוסיף – גורע" (סנהדרין כט א).
