אחריות הרוב הדומם
היכן היה העם בשעה שקרח ועדתו השמיצו את משה רבינו ואת אהרון ? היכן היה העם בשעה שהטיחו במנהיגיו כי
כל הפוסטים בשרלו
מדי הכוהנים במדינה – הציצית
לא מגבעת ולא כיפה, לא גערטל ולא חליפה, לא פראק ולא קפוטה, לא עניבה ולא חליפה – בגד היהודי הוא
פורים ומעשה מרים – לתיקון הצביעות
רעש גדול אנו עושים בכל שנה ושנה ממצוות עשה של תורה לזכור את אשר עשה לנו עמלק. מצוות מחיית עמלק
מי בפנים ומי בחוץ
מיד לאחר תום המפקד עוסקת התורה בארבע מצוות עיקריות: שילוח טמאים מחוץ למחנה, אשמות שונים ובמרכזם אשם גזל הגר, סוטה
מפקד בני ישראל והשפה הרכה
העולמות מתחילים להתקרב. בין העולמות המתקרבים מצוי זה שמניע את היהדות החרדית והציונית הדתית האחת אל השניה. ההתקרבות הזו עדיין
התעוררות התפילה
התפילה הנהוגה בימינו אינה זהה עוד לתפילה במהותה המקורית. המקורית נוסחה לאור המציאות שהאדם או הציבור המתפללים היו נתונים בו,
כמה מילים על הקיצוניות
ההתנגדות לקיצוניות אינה נובעת ממה שיש בה אלא ממה שאין בה. הקיצוניות לעצמה היא תוצאה של להיטות, התמכרות ונכונות ללכת
משה בנה וחזקיהו כתת
משה רבינו בנה את נחש הנחושת ושם אותו על נס בהוראתו של הקב"ה; חזקיהו המלך כתת את אותו נחש הנחושת,
להתעטף בציצית
בשעה שהתקיפו בחורי ישיבה שונים את אנשי מרכז הרב על כך שאין הולכים לבושים כ"בני תורה", שהרי אין הם לובשים
שמיניסטים: לכו ללמוד תורה
הבגרות האחרונה עומדת בפתח, וחלק מתלמידי השמיניות עוד לא החליט מה הוא עושה בשנה הבאה. זהו הרקע לדברים שאני כותב