כל הפוסטים בד"ר ניצה דורי

פרשת אמור נפתחת בציווי לכוהנים לשמור על קדושתם – לא להיטמא, לא להיסחף אחר החיים הרגילים, להישאר מובחנים. קדושה, כך

פרשות אחרי מות-קדושים מציבות בפני האדם והחברה את אחד האתגרים העמוקים ביותר: כיצד בונים חיים של קדושה בתוך מציאות רוויית

פרשות תזריע-מצורע נראות במבט ראשון כרחוקות מאוד מעולמנו. דיני טומאה וטהרה, נגעים בעור, בבגד ובבית – עולם מושגים טקסי, כמעט

חג הפסח, יותר מכל חג אחר בלוח השנה היהודי, מזמין אותנו לשוב אל שאלות היסוד של הזהות והחירות. לא רק

פרשת צו ממשיכה את תורת הקורבנות, אך בניגוד לפרשת ויקרא, היא אינה פונה אל האדם הפרטי בלבד, אלא אל הכוהנים

ספר ויקרא נפתח במילים קצרות אך טעונות משמעות :"ויקרא אל משה". הקריאה הזו איננה רק פתיחה טכנית לספר חדש בתורה.

פרשות ויקהל ופקודי חותמות את ספר שמות בתמונה מיוחדת במינה: עם שלם מתכנס יחד כדי לבנות את המשכן. התורה מדגישה

פרשת כי תישא היא מן הפרשות הטראגיות והמטלטלות שבתורה. רגע אחד לאחר מעמד הר סיני הנשגב, העם יוצר עגל זהב.

פרשת תצווה נפתחת בציווי שאיננו דרמטי לכאורה: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה… וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ… לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". אין כאן מעמד