על מניעי המתגייר במדינת ישראל: על כנות מניעי המתגייר במשפט הישראלי, חלק ג', שיח הכנות
פרק ס"א בפרק הקודם עמדנו על ההיסטוריה של המונח 'כנות', עלייתו וירידתו. למרות האמור, המונח "כנות" שגור בשיח היומיומי, והוא
פרק ס"א בפרק הקודם עמדנו על ההיסטוריה של המונח 'כנות', עלייתו וירידתו. למרות האמור, המונח "כנות" שגור בשיח היומיומי, והוא
הקביעה המשפטית, שלפיה מוסמכת רשות מדינתית לבדוק את כנות מניעי המתגייר כתנאי להענקת אזרחות ישראלית, מחייבת דיון ביקורתי. בפרקים הבאים
פרק נ"ט בפרקים קודמים עסקנו בבחינה מקיפה של מעמד מניעי המתגייר בהלכה. ראינו כי המסורת ההלכתית הקלאסית אינה מייחסת משקל
פרק נ"ח הדאגה לעתיד הקהילה היהודית היא אחד השיקולים המרכזיים בנושא הגיור. נישואי תערובת הם תופעה נרחבת בעם היהודי. שאלת
נוכרייה הנשואה ליהודי, על-פי ההלכה ילדיה אינם יהודים. מקביעה הלכתית זו נובעת, לכאורה, המסקנה שלבית-דין אין אחריות כלפי ילדים אלה.
מגמה חשובה בהלכה המתמודדת עם שאלת מניעי הגיור מדגישה את חשיבות ההתייחסות לילדים הנולדים לזוגות מעורבים. לפי עמדה זו יש
חכמי הלכה רבים קבעו שיש לגייר גרים שמניעיהם אינם לשם שמיים, בגין השיקול של "שעת הדחק". כלל הלכתי קובע: "שעת
פרק נ"ד בפרק הקודם ניתחנו את המחלוקת בדבר אחריותו של בית הדין לגיור. ראוי לציין שחלק מהפונים לגיור הם זוגות
פרק נ"ג במהלך דיון (שבת ד, ע"א) מתריס רב ששת: "וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך?!". כלל זה
פרק נ"ב כפי שלמדנו בפרק נא, רוב המקרים שבהם עוסקת ההלכה בנדון שלפנינו מתייחסים לזוגות מעורבים. שאלת היסוד