פרופסור אבי שגיא (מכון שלום הרטמן ואוניברסיטת בר אילן)
נוכרייה הנשואה ליהודי, על-פי ההלכה ילדיה אינם יהודים. מקביעה הלכתית זו נובעת, לכאורה, המסקנה שלבית-דין אין אחריות כלפי ילדים אלה. שהרי הוא אחראי רק על הקהילה היהודית. ברם, יש פוסקים שקבעו כי לבית-דין יש אחריות גם על ילדים אלה. בסוגיה זו עסקנו חברי צבי זוהר ואני בספרנו גיור וזהות יהודית, עיונים ביסודות ההלכה, ובשנים האחרונות הרב חיים אמסלם הקדיש לנושא זה כתיבה מרובה (ראו במיוחד ספרו זרע ישראל). אציע כאן כמה מקורות מרכזיים.
הרב עזריאל הילדסהיימר, באחת מתשובותיו מצטט באריכות את דברי הרב צבי הירש קלישר, הכותב:
"הגם שמדינא הולד כמותה לעניין יחוס, עם כל זה מצינו כי זרע קודש יקרא. שהרי כשעזרא הוכיח לישראל אשר נשאו נשים נכריות, אחר אמרו כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם, אמר: 'והתערבו זרע הקודש בעמי הארצות' (עזרא ט, ב). ובגלל זה, אם יש באפשרות להוציא זרע נשחתה מהטומאה, ולהוציא ממסגר אסיר, להחזירה אל הקודש, מה טוב ומה נעים חלקנו […] וכן מצינו באברהם עליו השלום, שנשא שפחת שרה, אשר לפי דין הולד כמותה והוא עבד, ועם אמרת יתברך 'כי זרעך הוא' (שו"ת רבי עזריאל, סימן רכט).
עמדת הרב קלישר אינה יחידאית, גם הרד"צ הופמן מאמץ תפיסה זו. הוא דן במקרה של כהן הנשוי לנוכרייה בנישואים אזרחיים והאישה מבקשת להתגייר. הרב הופמן סבור שיש לגייר אישה זאת: "בשביל תקנת הכהן ובשביל תקנת זרעו […] ולא יופסד זרע ישראל" (מלמד להועיל, חלק ג, סימן ח). הרב הופמן קובע שיש לגייר את האישה, למרות שאחר הגיור הם ימשיכו לחיות בחטא, שהרי לכהן אסור להינשא לגיורת. ברם, על בית הדין מוטלת החובה לתקן ככל הניתן ולעשות את הרע במיעוטו. הגיור יציל את היהודי מחטא ואת זרעו מטמיעה מוחלטת. הוא מניח אפוא ש'זרע ישראל' הוא בעל תחולה רחבה יותר מהמושג 'יהודי על-פי ההלכה'.
הרב משה הכהן, דן בסוגיה הבאה: גיור ילדי נוכרייה וילדיה הנשואה לישראלי חילוני. ברור היה שגם לאחר גיורה ונישואיה לבן הזוג היהודי, היא תמשיך להתגורר בישוב חילוני ולא תשמור מצוות, וגם הילדים לא יקבלו חינוך יהודי. למרות האמור הוא פוסק שיש לגיירם:
"יש לקבל אותם [=את הנוכרייה ואת בניה מהיהודי] ולהציל האיש מעוון חמור יותר מד"ק [=מדברי קבלה] ו[מ] קנאים פוגעים בו. וגם להציל הילדים שיולדו להם, וכן לגייר אלו שכבר נולדו להם, להכניסם את כל המשפחה, ולא ידח ממנו נדח" (שו"ת והשיב משה, יורה דעה נא).
הרב הכהן מנמק את הדאגה לעתיד הילדים המשותפים של בני הזוג, בתפיסתם כ'נדחי ישראל', הכלולים בביטוי המקראי "ולא ידח ממנו נדח" (שמואל ב, יד. ראו גם שו"ת שתי הלחם, סימן לא; שאילת יעבץ, אבן העזר, עט, פ).
ביטי רב רושם לעמדה זו מצוי בכתיבתו ההלכתית של הרב עוזיאל, עליה עמד בהרחבה חברי צבי זוהר, בספרו "ולא ידח ממנו נדח: יחסו של הרב עזיאל לגיור בזמן הזה כמשתקף בתשובותיו ההלכתיות". אתייחס לתשובה אחת של הרב עוזיאל, בה הוא טוען שיש לגייר את הנשים הנוכריות לתקנת הבעלים ומתוך התחשבות במה שעלול לקרות לילדיהם:
"גם אם לא נחוש [לתקנת האבות העבריינים שנשאו נוכריות] ונאמר 'ילך החבל אחר הדלי' – מכל מקום ל[ממען] בניהם ודאי שאנו חייבים לקרבם. לא מבעיא אם הם בני ישראלית [שחיה עם נוכרי], שבניה הם ישראלים גמורים. אלא אפילו הם בני גויה [שנישאה לישראל] – הרי מזרע ישראל המה, ואלה הם בבחינת צאן אובדות , וירא אנכי שאם נדחה אותם [=את הבנים] לגמרי על ידי זה שלא נקבל לדין בפני ה' יתברך ויאמר עלינו: 'את הנדחת לא השיבותם ואת האובדות לא בקשתם'"(יחזקאל לד) (פסקי עוזיאל, סימן סה).
חכמי ישראל הם רועי עם ישראל וחובה עליהם לכנס את כל זרע ישראל ולהשיבו לעם ישראל. אסור לאפשר שזרע ישראל ייטמע בין האומות, רק מפני שאבותיהם חטאו. אם חכמי ישראל לא יפעלו בכיוון זה יהיו שותפים למצער ב'שב ואל תעשה' לאבדן זרע ישראל.
הרב הילדסהיימר דחה עמדה זו (ראו שו"ת רבי עזריאראל סימנים רכט, ל) ותשובותיו מתעדות את הפולמוס בינו לבין הרב קלישר. סביר להניח שהמחלוקת נעוצה בשאלה: מהו תפקיד הגיור -יצירת זיהוי יהודי או זהות יהודית. ככל שהדגש על זהות יהודית מהותנית גובר, הנכונות לאמץ את רעיון זרע ישראל פחותה.
(שופטים תשפ"ג)
