פרופסור אבי שגיא (מכון שלום הרטמן ואוניברסיטת בר אילן)
פרק נ"ח
הדאגה לעתיד הקהילה היהודית היא אחד השיקולים המרכזיים בנושא הגיור. נישואי תערובת הם תופעה נרחבת בעם היהודי. שאלת המפתח היא: האם על בית הדין לעמוד בפרץ או שמא עליו להתגונן ולומר כי הוא אינו אחראי לתוצאות המחדל עקב נעילת השערים, ופנייה של גרים לבתי דין שאינם מחויבים לתורה ומצוות? חומרתה של שאלה זו ברורה: בעולם ובישראל פועלים בתי-דין לגיור שחלקם אינו מחויב לסטנדרטים ההלכתיים וגיורם תקף בעולם ובישראל. פוסקי הלכה רבים התמודדו עם האתגר וקבעו שלנוכח מציאות זאת, בית הדין מחויב לגייר מבלי להתחשב במניע. כך כותב הרב מרדכי הלוי הורוויץ, ביחס לגיור תינוק שאביו יהודי ואימו נוכרייה:
"אם הבית דין יאמרו שלא למולו, או יאמרו לא איסור ולא היתר, בלי ספק אף בלא רשות בית דין יימצאו מוהלים הרבה, ויותר, אשר ימולו את התינוק […] ואז יגדל הילד הנימול בלא טבילה ובלא גרות כלל, ונמצא אתה מכשילו ומכשיל את הרבים שיהיה בעיני העולם ובעיני עצמו ישראל גמור. ואם יתנהג במצוות – יהיה בחזקת ישראל כשר, ויהיה עד לעדות קידושין וכדומה, ויקדש בת ישראל […] ועל כן 'ניחא ליה לחבר לעשות איסורא זוטא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבר' "(שו"ת מטה הלוי, סימן נד. המשפט האחרון הוא ציטוט מתוך דברי הרב שלמה קלוגר, שו"ת טוב טעם ודעת, יורה דעה רסד. מקור הביטוי עירובין לח, ע"ב).
הרב חיים דוד הלוי ביטא עמדה דומה, בשיחה שקיים עם חברי צבי זוהר ועימי. הרב הלוי סיפר על דיין בבית הדין בתל-אביב שהתגאה בפניו שהוא נמנע מלקבל לגיור גרים שמניעיהם מפוקפקים. על כך השיב לו הרב הלוי: "הנכדה שלך תתחתן עם גוי". הדיין תמה על כך, וזו הייתה תשובת הרב הלוי: "אמרתי לו, כי יום יבוא ואחד מהעולים מרוסיה, שלא עבר תהליך גיור, יחשק בתורה ויגיע לישיבת פוניביז' בבני-ברק, ומחמת כשירונו ייעשה לעילוי של הישיבה. אתה תגיע לישיבה ותבקש למצוא חתן ראוי לנכדתך, וראש הישיבה יציע לך את העילוי של הישיבה. והרי לא יעלה על דעתך לבדוק את יהדותו, ווכדתך תינשא לגוי".
כשהרב הלוי סיים את דבריו הפננו את תשומת לבו לתשובת הרב מנחם קרשבוים, שהיה רבה של קהילת פרנקפורט עד השואה, שלפניו עלתה השאלה הבאה: "שאלה: בגרים שאם לא יתגיירו על ידינו יילכו לרבנים כאלה שאינם מדקדקים בטבילה, וידורו באיסור, אם מוטב שנקבל גרים כאלו, שעל כל פנים בדיעבד הוי גר" (שו"ת מנחם משיב סימן מב).
הרב השואל ידע היטב שלבית הדין יש סמכות המוגבלת לשאלת קבלת הגרים לגיור בבית דין, אבל לא לעצם הגיור. כפי שלמדנו, הגיור לא מותנה בבית הדין, שיש לו רק תפקיד דקלרטיבי; הגיור תלוי בגר. הרב קרשבוים קובע נחרצות שעל בית הדין לקבל גרים אלה, שכן:
"אם הרבנים הנ"ל [שאינם מקפידים בהלכות גיור] יקבלו אותם, על פי דת תורתנו הקדושה אינם גרים. וברשימת הקהילה לגרים ייחשבו. ולאחר ימים ושנים, ישאו [בני הקהילה המקוריים] מהנ"ל. [לפיכך] שוב איכפת ואיכפת [לנו שיתגיירו בבית דין מחויבת להלכה]. על כל זה טוב יותר לקבלם ושלא נבדוק שבשביל דבר הוא מתגייר, חוץ מקבלת המצוות שמעכבת אפילו בדיעבד. ולבדוק אחריו אולי יפרוש? כפי ראות עינינו ידענו שלא יפרוש, או יילך להליברלים שמקבלים אפילו בדברים שמעכבים. על כל זה טוב יותר שלא לבדוק, רק יקבלו עליהם עול מצוות, דבדיעבד הוי גר [,,,,] [לפיכך] בנידון שלפנינו, שאם לא יתירו להם [להתגייר כדן] ידורו יחד באיסור, או בגיורות שאינו כלום – וזה גרע, שיחזיקו עצמם יהודיין – בוודאי יש לקבלם, שעל כל פנים יהיה הכל כדת וכדין" (שם. וראו גם הרב יוסף משאש, שו"ת מים חייפ, ח"ב, סימן קח).
חכמי ההלכה בהם אנו דנים כאן חולקים תפיסה ריאליסטית של ההלכה. בעידן זה ההלכה מתחרה עם חלופות: מהן דתיות, דוגמת הרפורמה, מהן לאומיות. העיקרון ההלכתי שאותו יש להפעיל חייב להתמודד עם מציאות חברתית שבה הזיהוי היהודי לא מופקד בידי ההלכה, שכן גורל אדם אינו נתון בידי הסמכות הדתית-הלכתית. עמדה זו לא מוסכמת על כל חכמי ישראל. הרב עזריאל הילדסהיימר טען בתוקף שיש להתנגד בתוקף לגיור גרים אלה. תפקיד העם היהודי ונציגיו – בית הדין לשמור על נפש העם: "אנו את נפשינו הצלנו" (שו"ת רבי עזריאל, סימן רלד).
מדיניות הלכתית מסורה לחכמי ההלכה, עליהם להפעיל שיקול דעת; ההלכה אינה מדברת, בני-אדם מדברים, בלשונו של הרב אריה לייב העליר: "על הדעת שלהם [=של חעכמי ההלכה הוא [=ה'] נותן את התורה" (קצות החושן, הקדמה).
(כי תצא תשפ"ג)
