כל הפוסטים בפרופ' אבי שגיא

פרק ס"ג בית המשפט המאשר לרשויות לבדוק את מניעי המתגייר נעשה, כביכול, לזרועה הארוכה של ההלכה. כנראה סבר שמניעי המתגייר

פרק ס"ב בפרק הקודם ראינו שהטענה היסודית שלפיה אפשר לבדוק את כנות מניעי המתגייר מבוססת על ההנחה שיש ריבוד בחיי

  פרק נ"א א. מבוא העידן המודרני מתאפיין בתהליכי חילון. תהליכים אלה לא פסחו על העם היהודי. בעידן זה, נוצר

פרק ל"ח אחריותם של פוסקי ההלכה היא לפעול תוך אחריות לנמעני ההלכה הראליים. היא לא ממוענת אל עבר יהודי אידיאלי.

פרק לה העיון בספרות הגאונים מלמד שהם מיעטו להתייחס לשאלת מניעי המתגייר. נקל להבין כי עובדה זו משקפת את הכרעתם

פרק לב בפרקים הקודמים עמדתי על כך שבהלכה התנאית התחוללה תמורה דרמטית, ושאלת מניעי המתגייר עומדת לדיון. המונחים הקוטביים מעצבים

פרק ל' ממכלול הדיון שנעשה עד כה עולה כי רצון המתגייר הוא היסוד המניע את הגיור. במקורות שראינו אין דיון

לפי המסורת התנאית אין צורך כלל בבית דין, שהרי הגיור הוא עניינו של המתגייר עצמו, ולפיכך די בכך שמיידעים אותו

"וַיְדַבֵּר אֱלֹקים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה': וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא

ההלכה מניחה כי לגר קטן יש רציה מסוימת הבאה לידי ביטוי בשני אופנים: הזדהותו עם אחד מהוריו היוזם את המהלך