ארבעה קולות של שמחה
התורה (במדבר י י) מצווה לתקוע בחצוצרות בימי צער "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם". בביאור זמן ימי השמחה שאליו כוונה התורה אנו מוצאים
התורה (במדבר י י) מצווה לתקוע בחצוצרות בימי צער "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם". בביאור זמן ימי השמחה שאליו כוונה התורה אנו מוצאים
שבת זו פותחת את חומש 'במדבר' והיא עומדת בין השבוע שחל בו יום ירושלים והשבוע שחל בו חג מתן תורה.
מפשט הפסוקים משתמע שבלק חשש מכך שישראל יכבוש את ארצו ולכן רצה להחליש את כוחם. מדוע שיחשוש מכך, הרי ישראל
המלכת המלך בישראל מתוארת בתורה (דברים יז יד-טו): 'כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ… וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.
בתיאור המקום שבו אמר משה את דבריו, כמתואר בתחילת החומש, אנו מוצאים מקומות מסתוריים (דברים א א) – 'בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן
למרות שכניסתו לארץ נענתה בשלילה, מבקש משה רבנו בתפילתו (דברים ג כה): 'אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר
מבין אחד עשר הארורים, אנו מוצאים ארור אחד המצריך דקדוק בלשונו: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת
בנאום הפרידה שלו, משה מתאר את מעשי המדבר ומאורעות הנדודים באופן מיוחד ולעיתים אף מפתיע. אחד מן המקומות הללו הוא
מניינם של ישראל בפרשתנו מסיים את ארבעים שנות הנדודים של בני ישראל במדבר. בסיום המניין התורה מציינת [במדבר כו סד]
מקובל לומר שעשרת הדיברות מחולקות באופן טבעי בין מצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום. החלק הראשון – מצוות האמונה,