וּמִדְבַּר ה' מירושלים

שבת זו פותחת את חומש 'במדבר' והיא עומדת בין השבוע שחל בו יום ירושלים והשבוע שחל בו חג מתן תורה.
ירושלים נתפסת כמקום המסמל את היישוב המבוצר ומוקף החומה שיש בו המון אדם ובהמה, מנוגדת לחלוטין לרִיק הממלא את המדבר הפתוח. הניגוד הזה מופיע בתיאור מלך בבל המתלבט האם לכבוש את העיר כשמולו שתי דרכים המציבות עולמות סותרים – "אחת הולכת למדבר ואחת הולכת לירושלים" (ילקוט שמעוני יחזקאל שסא). לא רק מול נבוכדנצר עומדת הדיכוטומיה אלא מול כל מי שמסתכל על נופה ההררי של העיר על רקע מדבר יהודה – "כי ההולך מן המדבר, לצד ירושלים הוא עולה" (מלבי"ם דה"י א יד י). גם בעולמות העליונים, פתחי הגהנום מצויים במדבר ובירושלים, שניהם מסמלים את שני העולמות – הטבעי והנטוש לעומת המלאכותי וההומה (ילקוט שמעוני ישעיהו תלז, תורה תמימה במדבר טז הערה כה).
הקשר בין המדבר וירושלים בולט בתיאור החורבן, עד כדי כך ש"אין מדבר אלא ירושלים, שנאמר ציון מדבר הייתה" (בבלי, ראש השנה כג). חורבן שהסתיים בגלות השכינה מירושלים למדבר: "עשר מסעות נסעה שכינה… ומחומה לעיר, ומעיר להר, ומהר למדבר" (בבלי, ראש השנה לא). ירושלים מתעתעת במביט בה. גם כשהיא בנויה ומוקפת חומה היא מדבר. אפילו בהיותה הומה אדם ובנויה, יש בה מן המדבריוּת. לכן, אין היא מתחלקת לשבטים (בבלי, יומא יב) ו"פרזות תשב ירושלים" (זכריה ב ח).
גם להלכה, ירושלים המיושבת נדמית לישראל כמדבר ודיני המחנות חלים עליה לעניין מעשרות וטלטול בשבת (בבלי, שבת ה א). "כשם שמחנה במדבר כך מחנה בירושלים, מירושלים להר הבית מחנה ישראל, מהר הבית לשער נקנור מחנה לויה, מכאן ואילך מחנה שכינה, והן הן קלעים שבמדבר!" (בבלי, זבחים קטז).
הדמיון למדבר ימשיך כשתיבנה העיר מחדש – "שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות בציון… אלא כשעברו ישראל את התורה עמד הושע ואמר 'ושמתיה כמדבר', לפיכך אמר ישעיה 'יששום מדבר'" (תנחומא, דברים א). כפי שאנו מבקשים בפיוט (דרור יקרא) המרמז לדברי הנביא (ישעיה מא יט; מדרש אגדה בובר בלק כד) "א-לוהים תן במדבר הר". הר המוריה יינתן במדבר- בירושלים וגם הצדק יחזור אליה – "ושכן במדבר משפט" (ישעיה לב טז, רש"י).
ירושלים מלמדת כי הרוצה שתינתן בו תורה ותשרה בו שכינה אינו מוכרח להתנות זאת בדלות חומרית ובמסכנות חיצונית. הוא יכול להיות עשיר ומבוסס, בתנאי שליבו אינו מתגאה ורוחו אינה גבוהה. רוצה הקב"ה שיהיה האדם בנוי כירושלים אך חש ופועל כמדבר המפקיר עצמו מבלי להחזיק טובה.
התורה לא ניתנה בעמק שפל והשכינה לא מצויה בשדה פתוח – שתיהן ירדו לעולם על הרים וערים מלאי הדר, אבל לא כאלו הנישאים מדי או שתפארתם מלאה זיוף – "מדד הקדוש ברוך הוא את כל העיירות ולא מצא עיר שראויה שיבנה בית המקדש בה אלא ירושלים, מדד בכל ההרים ולא מצא הר שתנתן עליו תורה אלא הר סיני" (ילקוט שמעוני חבקוק תקסג).
כמעשה הקב"ה שציווה לקרוא "באזני ירושלים" את סיפור "לכתך אחרי במדבר" (ירמיה ב ב) אנו מבקשים ל"דבר על לב ירושלים" (עפ"י ישעיה מ ב). גם בהיות האדם מיושב בדעתו וביתו עליו לחוש כנווד מדברי חסר כל. כך דבר ה' שנשמע במדבר ישכון בליבם של ישראל ויצא מירושלים.
(במדבר תשעט)