הוו זהירין ברשותהוו זהירין ברשות
"הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו"
"הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו"
אם תרצו – הרי זו ההגדה של פסח שיותר מכל טקסט אחר מבטאת, בבהירות ובתמצית, את תורת החינוך היהודי על
פרשיות הקורבנות, יש לומר בגילוי לב, אינן מן הפרשיות ה"פופולריות" ביותר בתנ"ך. מעת שגלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו, כמעט ונשתכחו
נפלאות המה דרכי התורה. לעתים מקופלים עולמות שלמים, דוגמת הלכות שבת הענפות, בפסוקים בודדים, והריהן כ"הררים התלויים בשערה", ופעמים שהתורה
דמותה של השבת ה"ציבורית" במדינת ישראל הולכת ונשחקת מדי שנה. עשרות מרכזי קניות פתוחים בשבת, אירועי תרבות ובתי קולנוע מושכים
שמחת עניים אחת המצוות המייחדות את תורת ישראל בכלל ואת מועדי ישראל בפרט היא החובה לדאוג לאחר: לעני, לגר, ליתום
פרשת משפטים היא מן הפרשיות ה"עמוסות" ביותר בתורה. עשרות מצוות נמנו בה. בכל אחת מהן מקופלים עולמות שלמים. כך, למשל,
יתרו חותן משה קבע לו מקום של כבוד בתולדות ישראל. אך "שמע" את החדשות, וכבר רץ לפגוש את משה חתנו.
בין ארבעת ראשי השנים שנקבעו במורשת ישראל, ודומה שתופעה יחידה היא בעולם, קובעת המשנה במסכת ראש השנה את יום ט"ו
סיפור יציאת מצרים, האירוע המכונן של עם ישראל, טבוע כולו במטבען של נשים. ראשית הסיפור, במסירות נפשן של המיילדות העבריות.