ולירושלים עירך ברחמים תשוב

אנחנו נמצאים היום כשבוע לפני יום ירושלים, וכמי שנמנה עם חטיבת הצנחנים שכבשה/שחררה את ירושלים במלחמת ששת הימים, איני רשאי ואיני יכול לעבור על פני היום הזה לסדר היום, ובמיוחד בימים אלה שבהם נכדינו, ובתוכם נכדיי, מחרפים נפשם בשדות הקרב כדי להגן על המולדת, כאילו לא חלפו 59 שנים מאז שעשו זאת אבותיהם, סביהם וסביהם רבה.

מנקודת מבטם של הדורות שנולדו אחרי מלחמת ששת הימים, שהם למעשה קהל הקוראים העיקרי של הטור הזה, ירושלים היא העיר הגדולה ביותר בישראל, המשתרעת מפסגת זאב ונווה יעקב בצפון דרך שכונת רמות ועד שכונת גילה והר חומה בדרום, ובליבה העיר העתיקה והכותל המערבי.

אבל אני למדתי בישיבת בני עקיבא "נתיב מאיר" בירושלים שלפני מלחמת ששת הימים, ירושלים שנגמרה בסוף רחוב יפו, בסוף רחוב הנביאים, בסוף מאה שערים ובהר ציון, וזהו. גדרות תיל דוקרניות הפרידו בין העיר החדשה לבין העיר העתיקה. "העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה" – כמאמר המשוררת. מעבר לגדרות השתרעה מדינת ירדן, והשכונות שהוזכרו למעלה היו עמוק-עמוק בשטח אותה מדינה.

העיר העתיקה והכותל המערבי היו רחוקים מתודעתנו כרחוק מזרח ממערב. מנקודת מבטנו הר הרצל והר הזיכרון, שכנינו לישיבה, הם שעמדו בליבה הנפשי של העיר. אני נזכר אמנם שבאחד הימים הוליכני אחד מחבריי לכיתה הירושלמים אל המצפה, שמעל גגו של קבר דוד שבהר ציון, שמעברה החיצוני של חומת העיר העתיקה, הצביע על נקודה בעיר העתיקה וציין ששם נמצא הכותל המערבי, שאותו לא ניתן היה לראות.

באיזשהו מקום במוח האחורי הייתה מונחת אמנם תמונה דהויה בשחור-לבן של יהודים שהתפללו אי אז בעבר הרחוק בכותל, והיה זיכרון רחוק שהעיר העתיקה נפלה במלחמת השחרור, אבל לא הייתה התרפקות נוסטלגית על העבר הזה ולא תקווה לשחרור העיר בעתיד הנראה לעין. בקשר היחיד אל העבר החזיקה שיירה שיצאה אחת לחודש להר הצופים כדי לשמור ולתחזק את בנייני בית החולים הדסה והאוניברסיטה, שעמדו שם שוממים.

ואז החלו האיומים ממצרים, מסוריה ומירדן. חטיבת הצנחנים גויסה במהירות, ומקום משכנה נקבע במעברת "מחנה ישראל" אל מול שדה התעופה בלוד. על המסלולים בשדה התעופה היו מונחים המצנחים. החטיבה עמדה לצנוח בעורף האויב באזור אל עריש. עבדכם כותב השורות הללו היה אז קומונר בסניף בני עקיבא בנווה שאנן ולא גויס.

במשך שבועיים ימים הפכתי עולמות וניצלתי קשרים עד שקיבלתי את צו הגיוס המיוחל. התייצבתי בפרדסי מעברת מחנה ישראל והגשתי את צו הגיוס לסמח"ט סטמפלה ז"ל (שנפל לימים במרדף בהר הגלבוע), שאמר לי: "בוא תצטרף, מגיע לך!" איזה אושר!!!

רחבת הכותל הענקית, שכל תינוק בן יומו מכיר, אינה רחבת הכותל של אז, וגובהו של הכותל לא היה כגובהו היום (לאחר חפירות שהעמיקו את הרצפה). אל הכותל הגעתי דרך הר הבית ורחבת כיפת הסלע, ובאמצעות מדרגות שיורדות אל הכותל מתוך בית בדרומו של הכותל, שם ציפתה רחבה צרה שרוחבה כחמישה מטרים, שמעברה השני ניצבו בתי העיר העתיקה.

במסדר הניצחון המרגש שערכנו על הר הבית למרגלות המדרגות העולות לכיפת הסלע, האזנו בקשב רב לדבריו של מוטה גור ז"ל המח"ט: "צנחנים, כובשי ירושלים! כאשר נכבש הר הבית על ידי היוונים, שחררוהו המכבים. במחריבי הבית השני נלחמו הקנאים ובר-כוכבא. כאלפיים שנה היה הר הבית אסור ליהודים. עד אשר באתם אתם הצנחנים, והחזרתם אותו לחיק האומה. הכותל המערבי, אליו פועם כל לב, שוב בידינו. יהודים רבים שמו נפשם בכפם, לאורך כל ההיסטוריה הארוכה שלנו, על מנת להגיע לירושלים ולחיות בה.

"שירי געגועים לאין ספור הביעו את הכמיהה העמוקה הפועמת בלב היהודי כלפי ירושלים. במלחמת השחרור נעשו מאמצים עצומים להחזיר לאומה את ליבה – העיר העתיקה והכותל המערבי. בידכם נפלה הזכות הגדולה להשלים את המעגל, להחזיר לעם את בירתו הנצחית ומרכז קודשו. צנחנים רבים, מחברינו הוותיקים והטובים ביותר, נפלו במערכה הקשה. היה זה קרב עז ונמרץ, בו פעלתם כגוף המועך כל אשר לפניו מבלי שים לב לפצעיו הוא. לא טענתם, לא התלוננתם, לא דיווחתם, רק קדימה חתרתם – וכבשתם. ירושלים היא שלכם – לנצח".

מלחמת ששת הימים נסתיימה בניצחון המזהיר ביותר שידע צבא הגנה לישראל. אלה היו ימים גדולים לישראל. המפגש עם הכותל המערבי ומרחבי ארץ ישראל הפיח בעם רוח גדולה, על אף המחיר הכבד ששולם במלחמה זו, ובמיוחד במערכה לשחרור ירושלים. נדמה היה כי עתה תשקוט הארץ לפחות 40 שנה, ולא כך קרה.

כמעט 60 שנה אחרי שחרור ירושלים, וכמעט 80 שנה אחרי הקמת המדינה, אנו יודעים בוודאות כי ירושלים התרחבה אמנם ימה וקדמה צפונה ונגבה, אבל עדיין בליבה חומה, ואנו גם יודעים בוודאות כי מדינת ישראל נשארה גוף זר באזור הגיאופוליטי הזה, ונחישותם של אויבינו להשמידנו לא נחלשה במאום.

ועל כן נמשיך ונישא תפילה: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם ,וכיסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין".