לדמותה של ילתא

לדמותה של ילתא
פנינה נויבירט

אחת מהדמויות הנשיות המרתקות בה עוסק התלמוד הינה ילתא, בתו של ראש הגלות רבה בר אבהו, ורעיתו של רב נחמן. ילתא מתוארת בתלמוד כאשה מיוחסת ופקחית, בעלת ידע תורני וחשיבה עצמאית.
עמדותיה הנחרצות של ילתא משתקפות, בין השאר, בפרשת מפגשה של ילתא עם עולא, אמורא מארץ ישראל, כפי שזו מתוארת בגמרא במסכת ברכות (נא:): "עולא אקלע לבי רב נחמן כריך ריפתא בריך ברכת מזונא (עולא ביקר בביתו של רב נחמן, אכלו, ועולא בירך ברכת המזון) יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן אמר ליה רב נחמן לישדר מר כסא דברכתא לילתא (לאחר הברכה, שתה עולא מיין הברכה והעבירו לרב נחמן, אמר לו רב נחמן, העבר גם לילתא את כוס הברכה) אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש … (לכן סירב עולא להעביר את הכוס לילתא) אדהכי שמעה ילתא קמה בזיהרא ועלתה לבי חמרא ותברא ארבע מאה דני דחמרא (נעמדה ילתא בכעס ועלתה לבית היין וניתצה ארבע מאות חביות יין) אמר ליה רב נחמן נשדר לה מר כסא אחרינא (הציע רב נחמן לעולא שישלח לילתא עוד כוס) שלח לה כל האי נבגא דברכתא היא (אמר עולא: שתיקח יין מהחביות) שלחה ליה ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי (אמר לו ילתא: ממחזירֵי בעיירות ירבו תמיד דברים, וממשחקי בגדים בלויים וממורטים ירבו כינים)"
פרשה זו מעוררת תהיות במספר רבדים. לא ברור מדוע עולא מתעקש שלא להעביר לילתא יין חרף המלצותיו החמות של רב נחמן. כמו כן לא ברור מדוע רב נחמן נמנע בעצמו מלהעביר את כוס הברכה לילתא.
ברם למעלה מן האמור תמוהה התמודדותה של ילתא בניתוצן של ארבע מאות חביות יין. יודגש, כי חז"ל אינם מבקרים את פועלה של ילתא, וזאת על אף האיסור המפורש לגרום נזק ממוני ולשבר כלים מתוך כעס: "המקרע בגדיו והמפזר מעותיו והמשבר כלים בחמתו, יהיו בעיניך כאלו עובד עבודה-זרה." (שבת קה:). יש, אם כן, להניח, כי ילתא לא שברה את החביות מתוך כעס, אלא בקור רוח, בניסיון לבטא אמירה חינוכית.
הנחה זו מתחזקת בפרט מאחר ששיבורן של ארבע מאות חביות הינו אקט ממושך ומפרך. אין זה סביר כי ילתא ביצעה אקט זה בחמת זעם רגעית. מהו, אם כך, המסר החינוכי של ילתא?
אין ספק, כי השיח המנוהל על ידי ילתא ועולא, משקף מחלוקת אידאולוגית עקרונית.
עולא מתנגד למתן גושפנקא הלכתית לעירובה האקטיבי של ילתא בחיי הרוח, על ידי שתייה מיין הברכה. וכך מסביר הרב קוק את עמדתו של עולא: "בהיות הוראת כוס הברכה הוא על יסוד הרחבת החיים והנהגתם ע"פ השלימות השכלית … סבר עולא כי ראוי להרשים בחותם ההלכה את היסוד בהנהגת רוב המין." (עין איה, ברכות).
ובאשר לעמדתה של ילתא, נראה כי זו משתקפת מדיון אחר של ילתא עם רב נחמן, המובא בגמרא במסכת חולין (קט:): "אמרה ליה ילתא לרב נחמן … בעינן למיכל בשרא בחלבא (ברצוני לאכול בשר וחלב) אמר להו רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי והאנן תנן קורעו ההוא לקדרה (הנחה רב נחמן את טבחיו להכין לילתא דד של בהמה שיש בו גם חלב וגם בשר ומותר באכילה) …"
מאחורי כמיהתה התמוהה של ילתא לאכילת בשר בחלב עומד מסר עמוק, המשתקף בדבריה של ילתא לרב נחמן: "אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה (כל מה שהתורה אסרה מצינו שהתורה התירה כדוגמתו) אסר לן דמא שרא לן כבדא (אסרה עלינו דם התירה לנו כבד) …" (שם).
בבקשה לאכול בשר עם חלב, אין ילתא מבקשת לפרוץ, חלילה, את גבולות ההלכה. היפוכם של דברים, ילתא הלמדנית ערה להלכה, ומבקשת לבצע פעולה לגיטימית בגבולות ההלכה, על אף שבתודעה הציבורית פעולה זו נתפשת כתמוהה.
ילתא מבהירה, כי איסורי התורה אינם גורפים, אלא ניתנו בכפיפה אחת עם ההיתרים. יתר על כן, ילתא עומדת על החשש מפני דחיקת ההיתר בשל עיסוק מוקצן ובלתי מאוזן רק באיסור. ילתא מוחה כנגד נטיית הציבור לשלול באופן גורף פעולות שאין עימן כל פסול הלכתי אך ורק בשם האדרת האיסור.
ילתא, מבקשת להתמקד דווקא במותר – בבחינת "קדש עצמך במותר לך". הדגש של התורה, מבהירה ילתא, אינו על האיסור, כי אם דווקא על ההיתר. ייעודנו אינו מסתכם, לדברי ילתא, בכפיפות למגבלות מיראת העונש, כי אם, בראש ובראשונה, ביציקת תוכן חיובי לפעולות המותרות לנו, כפי שמבהיר הרב קוק (אורות הקודש): "עצם ההדרכה להסרת יראת המוות צריכה לבוא על ידי ההתרגלות של אהבת החיים בערכם האמיתי"
ילתא מיישמת את עמדתה זו אף ביחס לסוגיית מעמדה הרוחני של האשה. ההלכה רצופה במגבלות צניעות רבות החלות על האשה, ולעיתים השיח הציבורי מתמקד רק במגבלות צניעות אלה. ילתא אינה מערערת על תוקף מגבלות הצניעות, ברם מבקשת למקד את השיח הציבורי בעיסוק הנשי בחוויות רוחניות, עיסוק בו לא הוגבלה האשה מבחינה הלכתית.
ילתא מוחאת כנגד העמדה הרווחת השוללת כל מעורבות נשית בעשייה רוחנית. ילתא עומדת על סגולותיה הייחודיות של האשה, ועל ההכרח במעורבות נשים בחיי הרוח ובהנהגה נשית, כפי שמסביר הרב קוק את עמדתה של ילתא: "בהיותה עסוקה בהשפעתה על הכלל לפי שטתה בתהלוכות הנהגת הנשיאות, חשבה (ילתא) מחאת עולא לרבת ערך על שלטונה ותעודתה שהציבה לה לחנוך הבנות, וערכן בהנהגה כללית למצויינות מהנה, על כן עלתה לבי חמרא ותברא (על כן עלתה ושברה את חביות היין) להורות שלטונה הבלתי תלוי באישה ג"כ, וכי יש מקום לה ג"כ לדון לפי עומק הרגש המיוחד למינה, בתור מנהגת עיקרית לא רק נטפלת." (שם).
ארבע מאות חביות היין אותן שברה ילתא מתבטלות, בעיני ילתא, מול טיפה אחת של יין ברכה. ילתא אינה סתם צמאה ליין, היא אינה מבקשת לעצמה כבוד ושררה. ילתא כמהה לשתות יין ברכה. היא שואפת לעסוק בנשגב, ברוחני, בנאצל.
עולא מבטא את העמדה הרווחת בציבור נכון לאותה העת, לפיה אין מקום לעיסוק נשי ברוח, ואכן ילתא מטיחה בפניו של עולא: "ממהדורי מילי" – קרי – עמדתך אינה אלא ליקוט של דברים ששמעת כשעברת בעיירות שונות.
ילתא מזהירה את עולא מפני הכללות, תוך שהיא משתמשת בעולא כמשל: "ומסמרטוטי כילמי" – קרי – מי שיש לו סמרטוטים יש לו כינים. החברה נוהגת להכליל ולראות בכל המסתובב בבגדים מרופטים משום אדם פשוט, נטול תרבות ונגוע בכינים. גם עולא מסתובב בבגדים מרופטים, אך ברי לכל, כי ההכללה החברתית הגורפת אינה חלה על עולא, בהיותו אדם גדול ונאצל. באותו האופן, טוענת ילתא, אין למנוע את העיסוק הרוחני מהנשים המעוניינות בכך, אך באיצטלת מוסכמה חברתית.
חז"ל מוצאים לנכון להעלות על נס את דבריה של ילתא. מחאתה מתוארת בפרוטרוט ובאהדה גלויה. הבמה שנותנים חז"ל לעמדותיה של ילתא כמוה כמתן משנה תוקף לקריאתה לעיסוק רוחני נשי, כפי שמבהיר הרב קוק: "ע"כ ראוי לחשוב את המצויינת שבנשים לעיקרית בהנהגה הכללית, ולא לעשותה רק טפילה. ובאשר יש פנים גם לדבר זה באופן מצויין, נכתב למטרה זו החזיון הזה, במכתב אלקים חרות על לוח התלמוד הקדוש." (שם).
תשס"ט