ד"ר פנינה נויבירטפרשת וישלח מגוללת את סיפור מפגש יעקב עם עשו בדרך לארץ ישראל. בניסיון להגן על המחנה, מתייצב יעקב לפניו ומשתחוה לפני עשו (בראשית ל"ג, ג'): "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים ". אך עשו שם לב ליתר הנוכחים במחנה ובפרט לנשותיו של יעקב (שם, פס' ה'): "וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ". שוב מבקש יעקב מבקש להסיט את תשומת הלב מן הנשים, בדברו על הילדים בלבד: "וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹקִים אֶת עַבְדֶּךָ". ברם מייד לאחר מכן, ניגשות לפני עשו השפחות עם ילדיהן (ו'): "וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ". עיון מדוקדק בפסוק מראה, כי השפחות הן המשתחוות לפני עשו ולא הילדים – וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ. הכתוב מדגיש זאת: " וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה". המילה "הנה" ממחישה כי השפחות הן בעצמן השתחוו לעשו (וראו באלשיך הקדוש, תורת משה, בראשית ל"ג, ו-ז). לאחר מכן נגשת לאה עם ילדיה (ז'): "וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ". לאה נגשת לפני ילדיה, אך ילדיה הם המשתחווים – וַיִּשְׁתַּחֲווּ. אח"כ נגשת רחל עם יוסף, ברם כאן הסדר שונה (ז'): "וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ". רחל איננה ניגשת ראשונה אל עשו. יוסף נגש לפניה. מה פשר הסדר השונה בו נגשות הנשים לפני עשו?
ביאור שיטתי לפרשה זו מציע האלשיך הקדוש (שם): "ואפשר, כי כשמוע השפחות את יעקב אומר חנן ה' את עבדך, נשאו קל וחומר אם הוא נעשה עבד לעשו כל שכן אנו שפחות העבד, על כן הסכימו להשתחוות לו." השפחות מתנהלות ככאלה, מתרפסות ומשתעבדות לעשו, מזדרזות להשתחוות לפניו ראשונות. אולם בני השפחות נולדו בני חורין, הם בני יעקב. הם אינם ששים להתרפס בפני עשו במהירות: "אך לא כן לב הבנים: והנה ילדיהן היו לפני אמותן משוכים לפניו מאמותן, ותגשנה השפחות לבדהן ממקומן עד לפני ילדיהן, וזהו הנה וילדיהן עד היות הנה ראשונה לפניו וילדיהן אחריהן במקומם, ועל הקדימה הזאת מייחס ההשתחויה אליהן באומרו ותשתחוין, כי הן היו עיקר וילדיהן נגררות אחריהן". לאה שונה מהשפחות. היא מתנהלת כבת חורין, אינה ששה להשתחוות לפני עשו, אך עדיין, אין בה את העוז להתריס לפניו. היא נגשת לפני ילדיה, אם כי אינה יוזמת את הכניעה וההשתחוות לפניו: "אמנם לאה מה שדמתה להן הוא כי ותגש גם לאה כהן ממקומה עד מקום ילדיה שהיו לפניה, אך לא שתה עצמה לפניהם כמו השפחות: ועל השואתן אמר וישתחוו". אחרונה היא רחל. רחל אינה מתרפסת כלפי עשו, ואף אינה יוזמת את ההתייצבות לפניו. קודם לה יוסף, החוצץ בינה ובין עשיו, מגן על רחל מפני עשיו: "והזכיר יוסף תחלה הוא מה שאמרו ז"ל (בראשית רבה עח יג) … ששם עצמו יוסף בפני אמו בל יסתכל עשו ביופי אמו, ועל כן יאמר יוסף ורחל כי הוא לבדו נגש עד לפני אמו ונסתרה בו בהיותו מעומד, והשתחוו יחד, שבשחיה אינה ניראת".
רחל היא האשה הראשונה שאינה משתחווה לעשו ישירות. יוסף הוא הבן הראשון המגלה מנהיגות ומשנה מסדר ההתייצבות לפני עשו, כפי שמבאר הנצי"ב מוולאז'ין (העמק דבר בראשית לג ז): "שהראה יוסף בזה שאוחז מדת יעקב להכניע עצמו לפני אויביו מש"ה הקדים להשתחוות ולא כשארי בנים שלא עשו אלא מדעת אביהם ולא מדעת עצמם." בדומה ליעקב, אשר השתחווה לפני עשו בניסיון להגן על המחנה (לעיל), מבקש יוסף להגן על אמו היקרה רחל. יוסף בוחר להיות מוביל ולא מובל, אשר אינו חושש מהתייצבות ישירה בפני עשו.
התפארת שלמה (לפרשת וישלח) רואה בכך נבואת עתיד: "אמנם ידוע כל ענין יעקב ונשיו מורה לעתיד וסדר תיקון הבריאה מתחלה ועד סופה. ובאמת סדר התיקון כך הוא כי סוף הכל הוא תיקון יוסף ורחל כמ"ש (עובדיה א, יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה … וכן ברחל כתיב (ירמיה לא, יד) כה אמר ה' כו' רחל מבכה על בניה כו' ושבו בנים לגבולם". מעשי אבות סימן לבנים. זכינו לחיות בעידן נפלא בו הנבואה העצומה הגלומה בפרשה זו קורמת עור וגידים והופכת למציאות. לאחר שנות התרפסות, דיכוי והשפלה בגלות, זכינו לאט ובהדרגה לזקוף את קומתנו. בתחילה כלאה, ולאחר מכן כרחל. אנו חיים בדור בו ראינו משיח בן יוסף קם וזוקף את קומתו, מתייצב בעוז ובגבורה להשיב עטרה ליושנה ועם לארצו. זכינו לחזות בתפילותיה האיתנות של רחל, אם האומה, מביאות לכך שבנים שבים לגבולם.
תשע"ד
