90 שנה של משפחה

90 שנה של משפחה
יאיר שחל
מזכ"ל בני עקיבא

בפרשתנו יעקב יוצא מארץ ישראל וחוזר אליה. הוא יוצא ממנה ריקם, "כי במקלי עברתי את הירדן", וחוזר אליה כאיש משפחה גדולה ובעל רכוש רב.
סיבת חזרתו של יעקב לארץ ישראל מתוארת פעמיים: בפעם הראשונה מתואר דו-שיח בין יעקב ללבן שבו יעקב מבקש מלבן לחזור אל מקומו ואל ארצו: "שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי", ובפעם השנייה היא מתוארת בהתגלותו של ה' ובשיחתו של יעקב עם נשותיו על רצונו לשוב לארץ ישראל. "ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך", כך הקב"ה פותח את דבריו ליעקב.
יש דגשים מסוימים בדברי יעקב ללבן, והם המקום האישי של יעקב והארץ האישית שלו, ודגשים אחרים בדברי ה' אליו, והם החזרה אל ארץ אבותיו של יעקב, אל מקום משפחתו, אל שורשיו.
את הסיבתיות הכפולה אנו שבים ומוצאים בדברי יעקב ללבן לפני שהם נפרדים: "לולי א-לוהי אבי א-לוהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה א-לוהים ויוכח אמש" (בראשית לא, לב). יעקב אבינו שוזר כאן שתי סיבות לכך שהקב"ה מנע מלבן לפגוע בו: הסיבה האחת היא החיבור והקשר של יעקב אל אבותיו ואל הקב"ה, שהתגלה לאבותיו, והסיבה האחרת היא מעשיו האישיים של יעקב והקושי שחווה.
המקום האישי והמקום המשפחתי מבטאים את היחסים הנכונים בכל אחד ואחת מאיתנו: כולנו בני אדם וכולנו חלק ממשפחה; לעיתים בולט בנו הצד האישי ולעיתים בולט דווקא מקומנו המשפחתי. בדברים רבים אנו ממשיכים את מעשי אבותיו ובתחומים אחרים אנו כובשים דרכים חדשות, אך דבר אחד ברור לכול: חובה עלינו לחזק את עולמנו המשפחתי ולהשקיע בו; חובה עלינו למצוא בו את מקומנו הפרטי. כך נוכל לצאת ולחזור שלמים כמו יעקב אבינו, החוזר לארצו בשלמות.
נושא זה קיבלנו עלינו בבני עקיבא. בשנה זו ובחודש הארגון הזה, "תשעים שנה של משפחה", נתחבר היטב אל משפחתנו ונמצא שעצמיותנו מתחזקת עוד יותר.
(ויצא תשע"ט)