כל הפוסטים של שרלו יובל (רב, ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)

בתי הדין הרבניים עומדים במשך אלפי שנים בשערי העם היהודי וקובעים כיצד יבוא המתגייר בשער היהדות. הם המעצבים את קדושת

לא ניתן להכניס עולם רוחני מלא למסגרת של חוקים והלכות לעולם יהיה הסכום הכולל גדול בהרבה ממה שניתן לעצב בניסוח

"ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר: שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים

האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה – בשאלה זו פנה משה רבינו אל בני גד ובני ראובן בתובעו מהם ליטול

"גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר"

"הגיד לך אדם מה טוב ומה ד' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך". פעמים

טיב האופי האנושי גורר אותנו לעסוק בשאלות העקרוניות והמהותיות, ולחוש כי בכך אנו מתקנים עולם. דוגמה לדבר הזדמנה לנו בדיון

פרשת קורח מהווה מוקד לדיון מתמיד בדבר אופי המחלוקת. המשנה באבות הרואה במחלוקת קורח ועדתו את הביטוי המובהק למחלוקת שאינה

בד בבד עם הניסיון לעצור את המפולת בסוגיית ארץ ישראל וכל הנלווה אליה, יש ללמוד עניין נוסף מפרשת המרגלים –

מיד עם תחילת המסע לארץ ישראל המתואר בפרשתנו החלו הקיטורים: "ויהי העם כמתאוננים רע בעיני ד'". פרשנים כבר שמו לבם