כל הפוסטים של הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)

המצוות בספר במדבר מחייבות דיון על מיקומן. ספר במדבר ביסודו הוא תיאור תולדות עם ישראל במדבר, ובשל כך רוב פרקיו

אחדות היא יסוד חיוני מאין כמוהו במציאות שאנו נתונים בה כעת. היא חיונית גם כערך הנוגע למציאות הממשית, וגם כיסוד

יסוד הכל הוא האמון שאנו נותנים. פרשת סוטה היא פרשה שיונקת ממשבר קשה בחיי הנישואין, שנובע מחוסר אמון. בימים שבהם

גם בשנה הקשה הזו, כמו בכל שנה, ואין זה משנה מה אירע בה – הטבע חי את חייו. בעת המלחמה

לא הרבה תאריכים מוזכרים במפורש בתורה. אחד המיוחדים שבהם הוא התאריך שהתרחש השבוע: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ

קריאות גדולות לגינויים של מעשים שונים המתרחשים בציבוריות הישראלית נשמעות בהיקפים אין-סופיים. בכל עת אנו שומעים תביעה מצד אחד לצד

"למה ניגרע" – פרשת פסח שני, שמועדו עומד לחול בשבוע הקרוב, היא אחת המופלאות בתורה. הציווי הראשוני לא כלל בתוכו

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" – שני נדבכים משמעותיים ישנם במצווה זו. ראשון בהם הוא עצם כיבוד השיבה, גם

שתי תנועות מנוגדות בבת אחת – ההלכה מכירה את המציאות הזו היטב, והיא מכוננת אותה. היא קוראת לא להתעלם לא

"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" – רבנו הגדול, אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ציטט פסוק זה