כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

אחד המסרים הגדולים שחבויים בפרשיות הקורבנות הוא שלכל אדם, יהא אשר יהא, יש חלק בנחלת ה' ובעבודת הקודש. בניגוד לתרבויות

גם משה רבנו, העניו מכל האדם, שהקדיש את כל חייו למען הצלת עמו, ועבר עמו מסע תלאות במדבר, לא נוקה

מהי מילת המפתח של מלאכת המשכן? עיון בים הפרטים של פרשיות המשכן מלמד שלצד פעולת ה"עשיה", שמופיעה בהן פעמים הרבה,

כשאר פרשיות המשכן, עמוסה פרשת תצווה בפרטים ופרטי פרטים. זר כי ייקלע לבית הכנסת, עשוי לחשוב שהגיע בטעות לשיעור בבית

לאחר המחזה הנשגב של קריעת ים סוף, ההוד וההדר של מעמד הר סיני, הציוויים המרובים של פרשת משפטים שחובקים עולם

ביקורת חריפה, לעתים מלווה במיני פולסי דנורא, קללות ונאצות, חרפות וגידופים על מנהיגי השלטון, שופטיו ושוטריו מאפיינת באחרונה חלקים מהמחלוקת

"לדעת כי אני ה' מקדשכם". אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני

מעשה ביהודי שהגיע לארץ מרוסיה בתקופת הקומוניזם. "איך היה האוכל ברוסיה"?, נשאל. "לא יכולתי להתלונן". "ואיך הייתה העבודה?". "ממש לא

מעשה ביהודי שביקש להיכנס לבית הכנסת הגדול בימים הנוראים. עצר אותו השומר בכניסה וביקש לראות את כרטיס הכניסה שלו. "אין

"על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת? מה חרי האף הגדול הזה?". שאלות יסוד אלה שבות ועולות כל אימת שניצבים