כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

יתרו חותן משה קבע לו מקום של כבוד בתולדות ישראל. אך "שמע" את החדשות, וכבר רץ לפגוש את משה חתנו.

בין ארבעת ראשי השנים שנקבעו במורשת ישראל, ודומה שתופעה יחידה היא בעולם, קובעת המשנה במסכת ראש השנה את יום ט"ו

סיפור יציאת מצרים, האירוע המכונן של עם ישראל, טבוע כולו במטבען של נשים. ראשית הסיפור, במסירות נפשן של המיילדות העבריות.

"על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה?". אדם מישראל הקורא בתשומת לב פסוקים אלה בשנים

ראשיתה של הפרשה מבליטה את מעמדה המיוחד של ארץ ישראל. "והיה כי תבוא אל הארץ" אינו רק תיאור מצב או

פרשת "אשת יפת תואר" שבאה בראש הפרשה, היא אחת הפרשיות הקשות שבתורה. ר' שלום שבדרון ז"ל, ה"מגיד" הירושלמי, הפנה את

הכתוב מתאר לנו שמשירדו האחים למצרים, שלל יוסף את חירותם והם "נאספו" והושמו ב"משמר" למשך שלושה ימים. טיבו של "משמר"

פרשת השבוע, כמו גם חג החנוכה שמשתלב בה, יכולים ללמדנו פרק מאלף במעשה אבות ובנים. ראשית הפרשה מדגישה: “אלה תולדות

אחת המחלוקות הידועות בתלמוד בין בית שמאי ובית הלל עניינה במספר הנרות שיש להדליק בימי החנוכה. לדעת בית שמאי, "ביום

אחד הסיפורים המופלאים בתורה הוא פרשת חייה של רחל אמנו. בראשית הדרך נגלית לפנינו דמותה התלותית: "בתו של" לבן הארמי,